ב

וְהִנֵּה כָּל הַקְּנִיּוֹת הוּא כְּדֵי לְקַיֵּם הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן - שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה עוֹד, וְזֶה הוּא בְּחִינַת הַגְבָּהָה, שֶׁהוּא קִנְיָן חָשׁוּב בְּיוֹתֵר, כִּי הַהַגְבָּהָה הוּא שֶׁמַּגְבִּיהַּ מַמָּשׁ הַדָּבָר וְנוֹשְׂאוֹ וּמְרִימוֹ לַהֲשִׁיבוֹ לִמְקוֹמוֹ, בִּבְחִינַת מַשָּׂא־וּמַתָּן כַּנַּ"ל, כִּי הַהַגְבָּהָה הִיא מִן הָאָרֶץ שֶׁשָּׁם נְפִילַת הַנִּיצוֹצוֹת, כִּי נָפְלוּ מַמָּשׁ מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, וְעִקַּר הַהַגְבָּהָה הִיא בַּיָּדַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר שָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת יז, יב): "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה". וְעַל־יְדֵי הַהַגְבָּהָה שֶׁמַּגְבִּיהוֹ בְּיָדָיו מִן הָאָרֶץ הוּא מַגְבִּיהַּ וּמֵרִים הַנִּיצוֹצוֹת מִנְּפִילָתָם כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה שֶׁבַּיָּדַיִם כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נִתְקַיֵּם הַמִּקָּח, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְתַּקְּנָה וְעָלְתָה הָאֱמוּנָה בִּבְחִינַת (דְּבָרִים לב, מ): "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי", בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים קלד, ב): "שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ", דְּהַיְנוּ שֶׁמַּגְבִּיהִין הָאֱמוּנָה עִם הַנִּיצוֹצוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וַאֲזַי אִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת הַמִּקָּח עוֹד, דְּהַיְנוּ לְקַלְקֵל אֱמוּנַת דִּבּוּרוֹ וּלְשַׁנּוֹתוֹ, כִּי כְּבָר עָלְתָה הָאֱמוּנָה עִם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְנִתְתַּקְּנָה וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְקַיֵּם הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כִּי זֶה עִקַּר הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כַּנַּ"ל: