וְאָז כְּשֶׁתִּקֵּן הָאֱמוּנָה אָז - וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב אֶת רַגְלָיו וְכוּ' (בְּרֵאשִׁית כט, א). וְזָכָה לִקַּח "אִשָּׁה יִרְאַת ה'" שֶׁהֵם רָחֵל וְלֵאָה. שֶׁהֵם שָׁרְשֵׁי הָאֱמוּנָה, כִּי אֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת מִדַּת מַלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ה', כַּיָּדוּעַ (תִּקּוּנֵי זֹהַר ו.). וְעַל־כֵּן שָׁמַר הַצֹּאן בִּשְׁבִיל זֶה, כִּי שָׁמוֹר הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַשְּׁמִירָה הוּא רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים קכז, א): "אִם ה' לֹא יִשְׁמָר" וְכוּ', כַּנַּ"ל:
וְעַל־כֵּן לָבָן הָאֲרַמִּי לֹא רָצָה שֶׁיִּהְיֶה יַעֲקֹב שׁוֹמֵר חִנָּם אֶצְלוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית כט, טו): הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ וְכוּ', כִּי יָדַע שֶׁהַשְּׁמִירָה מִכָּל הַהֶזֵּקוֹת הוּא דַּיְקָא בְּשָׂכָר, שֶׁאָז חָל עָלָיו הַשְּׁמִירָה אֲפִלּוּ מֵחָלָל הַפָּנוּי שֶׁמִּשָּׁם הַמָּמוֹן וְכוּ', כַּנַּ"ל: