י

וְעַל־כֵּן מֹשֶׁה לֹא אָ מַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי מֹשֶׁה הָיָה אָז בְּעֵת גְּדֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהָיוּ מוּכָנִים לֵילֵךְ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְלִכְבֹּשׁ שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים וְלִבְנוֹת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, עַל־כֵּן לֹא הִזְכִּיר בְּפֵרוּשׁ בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד - שֶׁמְּרַמֵּז שֶׁיִּהְיוּ כַּמָּה וְכַמָּה יְרִידוֹת לְיִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט, שֶׁהֵם כְּלַל הַגָּלֻיּוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ יִגְמֹר אֶת שֶׁלּוֹ, כִּי עַתָּה בְּעֵת גְּדֻלָּתָן - אֵין צְרִיכִין לְהַזְכִּיר זֹאת בְּפֵרוּשׁ, וּכְעֵין שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק (שְׁמוֹת ג, יד): "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה", שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת ט:), "אֶהְיֶה" עִמָּהֶם בְּצָרָה זֹאת - "אֲשֶׁר אֶהְיֶה" עִמָּהֶם בְּשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. אָמַר מֹשֶׁה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דַּיָּהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ. וְהוֹדָה לוֹ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְאָמַר, 'כֹּה תֹאמַר אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם', נִמְצָא, שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַזְכִּיר אָז צָרַת שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, עַל־כֵּן לֹא הִזְכִּיר בְּפֵרוּשׁ בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

וְגַם כִּי הַתּוֹרָה נִתְּנָה בְּפֻמְבִּי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה מח, טז): "לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי". וְעַל־כֵּן לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַזְכִּיר בַּתּוֹרָה: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא בִּבְחִינַת סוֹד, כִּי צְרִיכִין לוֹמַר אוֹתוֹ בַּחֲשַׁאי, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת עֲמֻקּוֹת מְאֹד מְאֹד, אֵיךְ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ יִגְמֹר אֶת שֶׁלּוֹ וִיגַלֶּה מַלְכוּתוֹ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְפַּשֵּׁט הַשֶּׁקֶר כָּל־כָּךְ, וְנִתְקַיֵּם (דָּנִיֵּאל ח, יב): "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה", וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר תָּמִיד כִּרְצוֹנוֹ, וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיָּמֶת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד - שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר אוֹתוֹ בַּחֲשַׁאי וְכַנַּ"ל: