כ

וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּתְחִילִין לוֹמַר סְלִיחוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִין אָז: בְּמוֹצָאֵי מְנוּחָה קִדַּמְנוּךָ תְּחִלָּה, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ לָבוֹא לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ בַּחֲטָאֵינוּ הַמְּרֻבִּים וּלְבַקֵּשׁ סְלַח נָא, הוּא רַק בְּכֹחַ שַׁבָּת קֹדֶשׁ, שֶׁאָז חוֹזְרִים לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת מֹשֶׁה הַכְּתָרִים הַנַּ"ל, בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַמְשָׁכַת הַחֶסֶד עֶלְיוֹן מֵחָדָשׁ בְּכָל שָׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַתָּנָה טוֹבָה וְכוּ' וְכַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַסְּלִיחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר יד, יט): "סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ" וְכוּ':