וְהִנֵּה מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהַמְּזוֹנוֹת קָשִׁים כָּל־כָּךְ כִּפְלַיִם כַּיּוֹלֵדָה, בְּחִינַת מֵאָה וְאַרְבָּעִים קָלִין הַנַּ"ל, עַל־כֵּן 'אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ' (קֹהֶלֶת רַבָּה א, לב), כִּי הַמְּזוֹנוֹת בָּאִים בְּקִשּׁוּי כָּל־כָּךְ צַעַר כִּפְלַיִם כַּיּוֹלֵדָה, וְאַחַר־כָּךְ "מְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַּעֲמָלוֹ" (קֹהֶלֶת ה, יד), כִּי אַחַר־כָּךְ אֵין בְּיָדוֹ רַק חֲצִי יְגִיעָתוֹ, כִּי הַיְגִיעָה הָיְתָה בְּכִפְלַיִם מִלֵּדַת הָרֶוַח.
וְשָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסִימָן מ) עַל זֶה הָעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, 'אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ'. שֶׁיֵּשׁ שֶׁפַע כְּפוּלָה בְּחִינַת (אִיּוֹב כב, כה): "וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ". וּכְשֶׁזּוֹכִין לִבְחִינָה זוֹ בְּחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה, נִצֹּל מִבְּחִינַת 'אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ', מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לְשֶׁפַע כְּפוּלָה, וְהָבֵן, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר מַה שֶּׁאֵין חֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיַד הָאָדָם לְעוֹלָם הוּא מֵחֲמַת שֶׁצַּעֲרוֹ בְּכִפְלַיִם, עַל־כֵּן כָּל מַה שֶּׁמַּרְוִיחַ - חָסֵר לוֹ עוֹד בְּיוֹתֵר, מֵחֲמַת שֶׁצַּעֲרוֹ וִיגִיעָתוֹ הָיְתָה בְּכִפְלַיִם, בְּחִינַת 'כִּפְלַיִם כַּיּוֹלֵדָה', וְעַל־כֵּן אֵין תַּקָּנָה לָזֶה כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לִבְחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה, וְאָז נִתְמַלֵּא כָּל רְצוֹנוֹ: