ט

עִקַּר תַּאֲוַת נִאוּף נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַגְּנֵבָה שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר - שֶׁגּוֹנֵב וְחוֹתֵר בְּמַחְשְׁבוֹת הָאָדָם בְּכַמָּה תַּחְבּוּלוֹת וְעַרְמוּמִיּוּת וּגְנֵבוֹת עַד שֶׁמְּבִיאוֹ לִידֵי הִרְהוּר, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן נִסְמָךְ (שְׁמוֹת כ, יב): "לֹא תִנְאָף", אֵצֶל "לֹא תִגְנֹב", כִּי עִקַּר נִאוּף בָּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת גְּנֵבָה שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים נ, יח): אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ - הַיְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מוֹכִיחַ: אִם רָאִיתָ גַנָּב - שֶׁהוּא הַיֵּצֶר־הָרָע, וַתִּרֶץ עִמּוֹ - וְעַל־יְדֵי־זֶה וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ - כִּי בֶּאֱמֶת הָיָה רָאוּי לְךָ לִזָּהֵר מְאֹד מֵהַגַּנָּב הַזֶּה, כִּי צְרִיכִין לִשְׁמֹר מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאֹד מְאֹד מֵהַגַּנָּב הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא דַּי שֶׁלֹּא שָׁמַרְתָּ עַצְמְךָ מִמֶּנּוּ, אַף גַּם אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ - שֶׁנִּתְרַצֵּיתָ אַחֲרָיו, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְעַל־יְדֵי־זֶה וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ וְכַנַּ"ל. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁמַּכְנִיס בְּדַעְתּוֹ עַל־יְדֵי גְּנֵבוֹתָיו, רַק יִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לְגָרֵשׁ וּלְבַעֵר הַגַּנָּב מִקִּרְבּוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת הַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לְגָרְשׁוֹ, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ, וְשָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה, אַשְׁרֵי הַשּׁוֹמֵר מַחֲשַׁבְתּוֹ הֵיטֵב, קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ: