ז

אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמוּנָה אֶלָּא עַל־יְדֵי אֱמֶת (הַיְנוּ כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה אֵינָהּ אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מֵבִין. כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵבִין אֵין שַׁיָּךְ אֱמוּנָה. וְאִם כֵּן כְּשֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מֵבִין, מֵהֵיכָן יָבוֹא לְהַאֲמִין בַּמֶּה שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין. עַל־כֵּן עִקַּר הָאֱמוּנָה תָּלוּי בָּאֱמֶת, שֶׁאִם יִרְצֶה הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, יָבִין מֵאֵלָיו שֶׁצְּרִיכִין לְהַאֲמִין הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֶה בְּשִׂכְלֵנוּ הַמְּגֻשָּׁם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, כִּי עַל־יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הָאֱמֶת בְּעֵין הָאֱמֶת, יָבִין מֵרָחוֹק שֶׁהָאֱמֶת הוּא כָּךְ, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּשֵּׂכֶל, וּצְרִיכִין רַק לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְהָבֵן הֵיטֵב):