טו

אַךְ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא הַנֶּפֶשׁ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, צָרִיךְ לְדַבֵּר בַּפֶּה הַכִּסּוּפִין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִגְמָר הַנֶּפֶשׁ וְיוֹצְאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שִׁיר הַשִּׁירִים ה, ו). וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם" (תְּהִלִּים קמה, יט), כִּי עַל־יְדֵי הָרָצוֹן שֶׁהִיא הַכִּסּוּפִין נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ בְּכֹחַ, וְאָז נַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכֹחַ בִּבְחִינַת: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה", וְאַחַר־כָּךְ: "וְאֶת שַׁוְעָתָם" שֶׁמְּדַבְּרִים בְּפִיהֶם הַהִשְׁתּוֹקְקוּת כוּ', עַל־יְדֵי־זֶה: "יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם". כִּי עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר נִגְמַר הַנֶּפֶשׁ וְיוֹצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וַאֲזַי נִצְטַיְּרִים הָאוֹתִיּוֹת וְנַעֲשִׂים כְּלִי לְקַבֵּל טוֹב וְנִתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתוֹ בְּפֹעַל [וְעַיֵּן בְּסִימָן ל"ד כִּי הַדִּבּוּר הוּא הַכְּלִי לְקַבֵּל הַשֶׁפַע], כִּי כְּפִי הַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹשֶׂה בְּכֹחַ אוֹ בְּפֹעַל, כֵּן נַעֲשִׂים נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת, וְכֵן נִצְטַיְּרִים, וְכֵן הֵם פּוֹעֲלִים וְעוֹשִׂים בַּקָּשָׁתוֹ וּרְצוֹנוֹ. וְעַל זֶה נִסְדַּר סֵדֶר הַתְּפִלּוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיא כִּסּוּפָיו בִּשְׂפָתָיו, כִּי אָז נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ בְּפֹעַל, שֶׁעִקַּר הַנֶּפֶשׁ מֵהַדִּבּוּר בִּבְחִינַת: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בְּרֵאשִׁית ב, ז) וְתַרְגּוּמוֹ 'לְרוּחַ מְמַלְלָא':