יב

גַּם אֵין רָאוּי לְהָאָדָם לִפְטֹר עַצְמוֹ וְלִמְצֹא לְעַצְמוֹ תֵּרוּץ לוֹמַר, מֵאַחַר שֶׁהוּא חָפֵץ וְחוֹשֵׁק לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת וְאֹנֶס, עַל־כֵּן יִהְיֶה נֶחֱשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חָשַׁב לַעֲשׂוֹת וְכוּ'' (בְּרָכוֹת ו). כִּי כָּל זֶה נֶאֱמַר רַק לְמִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה, אָז יוֹצֵא בָּזֶה כִּי מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת, כִּי הֲלֹא יֵשׁ לוֹ אֹנֶס, אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת בָּזֶה רַק שֶׁהוּא רוֹצֶה הַמִּצְוָה אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ, אִם כֵּן מַה מּוֹעִיל לוֹ מַה שֶּׁמְּקִלִּין לוֹ שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, כִּי הוּא אֵינוֹ מְקָרֵר דַּעְתּוֹ עִם הַכְּאִלּוּ, כִּי הוּא חָפֵץ וְתָאֵב וּמְגַעְגֵּעַ מְאֹד לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, וְלֹא לָצֵאת עִם הַכְּאִלּוּ. כִּי בֶּאֱמֶת רָאוּי לְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁיִּגְמֹר חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בִּשְׁלֵמוּת, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵשֶׁק כָּזֶה, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִגְמֹר וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ, אֶל הַפֹּעַל וִישַׁבֵּר וִיבַטֵּל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָאֳנָסִים, כִּי כֻּלָּם לֹא בָּאוּ רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק כַּנַּ"ל, וּכְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק חָזָק כְּפִי מַעֲלוֹת הַנֶּחְשָׁק כַּנַּ"ל, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִגְמֹר כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּהְיֶה: