יד

דַּע, לִפְעָמִים כְּשֶׁהָרַע רוֹאֶה שֶׁהַטּוֹב מִשְׁתּוֹקֵק וּמַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ וְרוֹצֶה לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ, אֲזַי הֵם מִתְגַּבְּרִים עַל הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, וּמְבִיאִים אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַעֲלָמָה יְתֵרָה דְּהַיְנוּ שֶׁמְּבִיאִים אוֹתוֹ לְתוֹךְ פְּנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתָּם, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּתְחִילִים לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת עַל־זֶה הַטּוֹב. וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיסִים אֶת הַטּוֹב בְּתוֹךְ הֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר יוֹתֵר בִּפְנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתָּם. וַאֲזַי יוֹצֵא הַטּוֹב עַל־יְדֵי הוֹלָדָה שֶׁמּוֹלִידִים, כִּי הַטּוֹב הוּא גָּנוּז וְנֶעְלָם בִּפְנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתָּם וּמֹחָם וּמִשָּׁם הַהוֹלָדָה. עַל־כֵּן יוֹצֵא הַטּוֹב בְּזֶרַע הַיִּלּוֹדִים, וַאֲזַי אֵין כֹּחַ בְּהָרַע שֶׁל הַיִּלּוֹדִים לְהִתְגַּבֵּר עַל הַטּוֹב שֶׁבְּתוֹכָם, וַאֲזַי יוֹצֵא הַטּוֹב עַל־יְדֵי הַיִּלּוֹדִים וְנַעֲשׂוּ גֵּרִים: