א

כְּשֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ אֵיזֶה רְעָבוֹן, שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו תַּאֲוַת אֲכִילָה, יֵדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׂוֹנְאִים, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשֶׂה אָדָם רָשׁ מִלְּמַטָּה נַעֲשֶׂה רָשׁ מִלְּמַעְלָה' (סַנְהֶדְרִין ק"ג). בְּכֵן צָרִיךְ לְשַׂדֵּד וּלְשַׁבֵּר הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁלּוֹ הַמִּתְאַוֶּה לֶאֱכֹל, כִּי עִקַּר הָרְעָבוֹן הוּא לְהַבַּהֲמִיּוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִנָּצֵל מֵהַשּׂוֹנְאִים {כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל עַל פָּסוּק "הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם" (בָּבָא מְצִיעָא נ"ט) וְכֵיוָן כוּ'}: