כב

וּמֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת נִמְשָׁכִים חַס וְשָׁלוֹם כָּל הַדִּינִים, וְכֵן כַּעַס וְאַכְזָרִיּוּת בָּא עַל־יְדֵי־זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" (קֹהֶלֶת ז, ט). וְעַל־כֵּן הַחוֹלֶה הוּא כַּעֲסָן מֵחֲמַת שֶׁדִּינִים שׁוֹרִים עָלָיו, וְדִינִים הֵם מֹחִין דְּקַטְנוּת וְעַל־כֵּן הוּא בְּכַעַס. אֲבָל עַל־יְדֵי הַגְדָּלַת הַדַּעַת נִמְתָּקִין וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַדִּינִים, וְנִתְבַּטֵּל הַכַּעַס וְהָאַכְזָרִיּוּת וְזוֹכִין לְרַחֲמָנוּת גָּדוֹל, עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַכַּעַס אֲפִלּוּ מֵהַחַיּוֹת הַמַּזִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד לָבוֹא עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת כַּנַּ"ל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ" (יְשַׁעְיָה יא, ו). וְאָז יְבָרְכוּ עַל הַכֹּל הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב (פְּסָחִים נ), כִּי יֵדְעוּ שֶׁאֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם כְּלָל רַק כֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד. כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ עַכְשָׁו עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הַכֹּל לְטוֹבָה. וְגַם עִקַּר הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה עַל־יְדֵי הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם עַל־יְדֵי מֹשֶׁה, שֶׁהוּא הָיָה בְּחִינַת הַדַּעַת: