ד

וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁנִּתְלַהֵב הַלֵּב זוֹכֶה לְטָהֳרַת הַלֵּב וִיקֻיַּם בּוֹ מַה שֶּׁכָּתוּב: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תְּהִלִּים נא, יב). כִּי מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁנִּכְנָס לָזֶה וּמַכְרִיחַ עַצְמוֹ וּמֵכִין עַצְמוֹ לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שׁוֹלֵחַ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דִּבּוּרִים בְּפִיו שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָסַד מִזֶּה סֵפֶר תְּהִלִּים. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת לְחַדֵּשׁ תָּמִיד, לְבַקֵּשׁ בְּכָל פַּעַם בְּתַחֲנוּנִים וְדִבְרֵי רִצּוּי חֲדָשִׁים שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה עַל־יְדֵי לֵב טָהוֹר כַּנַּ"ל (וְעַיֵּן בָּזֶה מִדְרָשׁ יַלְקוּט תְּהִלִּים פ"ז):