טז

כְּשֶׁזּוֹכֶה הָאָדָם לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי כָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, הַיְנוּ עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים שֶׁעַל יָדָם מְתַקְּנִים הַשָּׁלֹשׁ תַּאֲווֹת רָעוֹת; מָמוֹן וַאֲכִילָה וּמִשְׁגָּל, וְאָז זוֹכִין לְיִרְאָה וּלְהַמְשִׁיךְ הַשְׁפָּעַת הַנְּבוּאָה וְלִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת וְלִרְפוּאָה, וְיוֹצֵא גַּם מִשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם מַפְסִידִים אֶת הַתְּפִלָּה, עַל־יְדֵי כָּל זֶה, כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְכָל הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת וְכָל הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, כֻּלָּם הֵם נִכְנָעִים תַּחְתָּיו, וְהוּא נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי כֻּלָּם. וְכָל הַדְּבָרִים הֵם בְּחִינַת לוֹוִין אֶצְלוֹ, כִּי כֻּלָּם לוֹוִים וּמְקַבְּלִים כֹּחָם מִמֶּנּוּ, וְהוּא בְּחִינַת מַלְוֶה הַגָּדוֹל. וְעַל־כֵּן אָז יוּכַל לְהַכִּיר הַמַּנְהִיגִים שֶׁכָּל מֶמְשַׁלְתָּם הוּא רַק עַל־יְדֵי עַזּוּת, כִּי עַזּוּתָם נוֹפֵל לְפָנָיו, בִּבְחִינַת 'אֵין אָדָם מֵעִיז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ', וְאָז יֵדַע אֶת הַמַּנְהִיגִים אֲמִתִּיִּים שֶׁנִּשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל נֶחֱלָקִים תַּחְתָּם, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בָּהֶם, וּמִמֵּילָא יִהְיֶה מְקֻשָּׁר עִם כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל. וְעַל־יְדֵי־זֶה יִנָּצֵל מִקִּנְאַת הַמַּלְאָכִים וְיִתְקַיֵּם מֶמְשַׁלְתּוֹ עֲלֵיהֶם: