יז

כְּשֶׁאָדָם יוֹשֵׁב לְדַבֵּר מֵחֲבֵרוֹ, זֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹמָא דְּדִינָא, כִּי הוּא יוֹשֵׁב וְדָן אֶת חֲבֵרוֹ. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד וּלְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב אִם הוּא רָאוּי לָזֶה לִשְׁפֹּט אֶת חֲבֵרוֹ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל (אָבוֹת ב, ד): 'אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'. וּמִי הוּא שֶׁיָּכוֹל לֵידַע וּלְהַגִּיעַ לִמְקוֹם חֲבֵרוֹ, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ, וְכָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ מָקוֹם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא לְבַדּוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ לִמְקוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְלָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת: