א

צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה, וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אַחַר הַתַּאֲווֹת הַמְדֻמִּיּוֹת, תַּאֲווֹת הַבַּהֲמִיּוּת, רַק שֶׁיֵּלֵךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל. כִּי הַשֵּׂכֶל מְרַחֵק כָּל הַתַּאֲווֹת לְגַמְרֵי, וְכָל הַתַּאֲווֹת הֵם הֶפֶךְ הַשֵּׂכֶל, וְהֵם רַק בַּכֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת. כִּי גַּם בְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ זֶה הַכֹּחַ וְהִיא מִתְאַוֵּית גַּם כֵּן לְתַאֲווֹת אֵלּוּ. וְזֶהוּ טַעַם הַסְּמִיכָה עַל הַקָּרְבָּנוֹת, וְצָרִיךְ אָז לְהִתְוַדּוֹת עֲלֵיהֶם כָּל הַחֲטָאִים, כִּי כֻּלָּם בָּאִים עַל־יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁכִין כָּל הַחֲטָאִים וְכָל כֹּחַ הַמְדַמֶּה עַל הַבְּהֵמָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מְדַמֶּה. וְאַחַר־כָּךְ תֵּכֶף לַסְּמִיכָה שְׁחִיטָה, וְשׁוֹחֲטִים הַבְּהֵמָה לְקָרְבָּן, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָע וְנִשְׁבָּר הַמְדַמֶּה בְּחִינַת: "זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" (תְּהִלִּים נא, יט), שֶׁשְּׁבִירַת הַדִּמְיוֹן הֵם הַקָּרְבָּנוֹת. וְעַל־כֵּן מִשָּׁם מִן הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמַּקְרִיבִים הַקָּרְבָּנוֹת, מִשָּׁם יָצָא עִקַּר הַמַּעְיָן הַחָכְמָה, שֶׁזּוֹכִין לְחָכְמָה דַּוְקָא עַל־יְדֵי שְׁבִירַת הַמְדַמֶּה. וּכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ אָז יִתְקַיֵּם: "וּמַעְיָן מִן הַמִּקְדָּשׁ יֵצֵא" (יוֹאֵל ד, יח) בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. וְזֶה בְּחִינַת הַשָּׁמִיר שֶׁבָּטַל בְּחֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ (מִשְׁנָיוֹת סוֹטָה מ"ח), כִּי עַל־יְדֵי הַשָּׁמִיר נִכְנָע וְנִשְׁבָּר הָאֶבֶן. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַמְשַׁבֵּר לִבּוֹ הָאֶבֶן וְהוֹלֵךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל, כִּי צְרִיכִין לֵיצֵא מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב בְּחִינַת הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב בְּחִינַת מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה מַמָּשׁ, וּלְשַׁבֵּר לִבּוֹ הָאֶבֶן וְלֵילֵךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל: