ד

כְּשֶׁאָנוּ קוֹרְאִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתוֹאֲרִים שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, וְהוּא נִמְצָא לָנוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, זֶה חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם לֹא הָיָה חַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לֹא הָיָה כְּדַאי לִקְרֹא וּלְכַנּוֹת אוֹתוֹ בִּתְאָרִים וּשְׁבָחִים וְתֵבוֹת וְאוֹתִיּוֹת, אֲבָל זֶה הַכֹּל חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִזֶּה רָאוּי לְאָדָם לְהִתְעוֹרֵר וּלְהִתְלַהֵב מְאֹד בַּתְּפִלָּה כְּשֶׁיִּזְכֹּר גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּפוּם מָה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ. שֶׁהוּא מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא מְאֹד מִכָּל אֵלּוּ הַשְּׁבָחִים וְהַתְּאָרִים, רַק אַהֲבָתוֹ וְחֶמְלָתוֹ וְחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל נָתַן לָנוּ רְשׁוּת לִקְרוֹת אוֹתוֹ בִּתְאָרָיו אֵלּוּ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל־כֵּן רָאוּי לוֹמַר עַל כָּל פָּנִים אֵלּוּ הַתֵּבוֹת וְהַתְּאָרִים בְּלֵב שָׁלֵם וּבְכַוָּנָה גְּדוֹלָה בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, מֵאַחַר שֶׁאָנוּ זוֹכִין בַּחֶסֶד הַגָּדוֹל לִקְרוֹת אוֹתוֹ בְּתוֹאֲרִים: