טו

עִקַּר תִּקּוּנָם שֶׁל כָּל הַמִּתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּפְרָט הָרְחוֹקִים מְאֹד כְּשֶׁמִּתְקָרְבִים, אָז עִקַּר תִּקּוּנָם כְּשֶׁזּוֹכִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן כִּי הָרָצוֹן עוֹלֶה עַל הַכֹּל וּמְשַׁבֵּר וּמְבַטֵּל וּמְבַעֵר כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהָעַקְמִימוּת שֶׁבַּלֵּב וְהַבִּלְבּוּלִים וְכוּ'. כִּי מֵאַחַר שֶׁמֵּאִיר עָלָיו הָאֱמֶת וְיוֹדֵעַ מֵרָחוֹק שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא לָצֵאת מִגְּרִיעוּת פְּחִיתוּתוֹ וּלְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהוּא רוֹצֶה וּמִשְׁתּוֹקֵק וְנִכְסָף לָזֶה בְּרָצוֹן חָזָק וּמֻפְלָג אֲפִלּוּ בְּעֹצֶם רִחוּקוֹ. עַל־כֵּן בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי הָרָצוֹן חָפְשִׁי תָּמִיד כִּי שָׁם עִקַּר הַחֵרוּת כִּי נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת יוֹבֵל הַגָּדוֹל שֶׁשָּׁם הַכֹּל יוֹצְאִין לְחֵרוּת. וְזֶה בְּחִינַת מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁבּוֹעֵר בְּלִבּוֹ אֵשׁ הָאַהֲבָה וְהַחֵפֶץ וְהָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה כַּנַּ"ל (הלכות פסח ה"ט).