יט

שמעתי מפיו הק' של הרב הק' האלקי מו"ה דוב בער ז"ל כי מי שעוסק בתורה לשמה היינו בשביל שיהיה דבוק בהשי"ת כי הוא שורה ומצומצם כביכול ברוחניות הבל התורה הק' היוצאת מפה הטהור של האדם ואז יזכה להיות מרכבה להשי"ת, נמצא הדביקות שמתדבק בהשי"ת הוא פנימי, ודברי תורה שלומד הוא חיצוניות ולבוש לזה הדביקות והוא הנכון, משא"כ אם אין חשקו ואהבתו בהשי"ת רק הוא דבוק עדיין בתאוות הזמן וחושק לכבוד וכו' ואזי פנימיות מחשבתו הוא הכבוד והתורה הוא חיצוניות למחשבתו ואוי לה לאותה בושה שמשים דברי תורה לבוש לפנימיות שטות מחשבתו וכו', כי הדביקות בהשי"ת אי אפשר כ"א ע"י ענוה אמיתית וכו' (שם או' כה שם).