עד כאן כתבתי בלשון תפלה, והנה מפחד האורב במסתר כאריה בסכה בכל פנה ופנה ובכל מסלה ומסלה, כי בארח זו אהלך טמנו פח לי, מחיב אנכי להזכיר את הקורא בדברי מעצם יקרת הסם המרפא הזה, לבל יתלבש לפניו המסית בטלית של מצוה למשך ביין את בשרו, כי מאד מאד הזהירו אדמו"ר ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל על הדבר הזה באזהרה כפולה ומכפלת עד מאד, כי כאבן מושך (מאגנעט) הוא הדבר הזה, ולך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. (שבת יג) כי אף על פי שמעט השתיה טובה להרחיב הדעת, אבל דיקא מעט (נאר אביסעל – כאשר בזה הלשון אמר אדמו"ר ז"ל בעת שכבד למוהרנ"ת ז"ל ורבי נפתלי ז"ל במעט יין ישן בכוס קטן ורחב כאצבע שישתו שניהם מאתו). כי מאד צריכין לזהר למעט בשתית משקין המשכרין בכל האפשרות גם בשבת ויום טוב, [ואפלו בשמחת תורה[121] ולא כטועים בזה] ומכל שכן וכל שכן בימי החל כי לא על שמחה כזאת הזהיר אותנו אדמו"ר ז"ל. כי על זה נאמר, "ולשמחה מה זו עושה", כי אין זה שמחה רק הוללות וסכלות:
[121] מלבד בפורים שאז מצוה לקים את המאמר חכמינו ז"ל (מגילה ז:) שחיב אינש לבסומי וכו' כפשוטו (כן שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו בשם אדמו"ר ז"ל ובשם שאר צדיקי אמת שלא כדעת המפרשים בזה בענין אחר) [אמר המעתיק שמעתי בשם אדמו"ר ז"ל שהשכרות בפורים הוא תקון לפגם הברית].