תפלה ג:
רבונו של עולם אתה יודע שכאשר אני מישב לפעמים את דעתי איני יודע בעצמי איזה פרוש להגיד עלי (ווייס איך אליין ניט וואס פאר א פרוש צי זאגין אויף זיך). כי הלא הודעתנו, אבינו שבשמים, שאנו נקראים ונחשבים אצלך כמו בנים ממש כביכול, וכל צערך ויסוריך כביכול הוא על שאין אנו רוצים לקבל מאתך התענוגים הבלתי תכליות שאתה מתענג בתענוג עד אין סוף בהשפיעך אותם עלינו, ועתה היאמן כי יספר סכלות ושגעון עצום ונשגב כזה, להמיר ולהחליף מקור החיים מקור התענוגים, השם יתברך[105], בעד מקור המרירות והמכאובים מקור הגסיסה והמות קלפת עמלק ימח שמו[106]. אן שכלי אן חכמתי אן דעתי עד מתי, עד מתי אהיה משקע בחשך ואפלה כזה בדמיונות וטרופי הדעת כאלה (אויף ווען לייג איך אפ, אז אט ווערט טאג אט ווערט נאכט, אין מע זעט מיט דיא אויגין אז די וועלט איז ערגער פין גארניט – למתי אני דוחה, הנה יום הנה לילה, ורואים בעינים שהעולם הזה גרוע מאפס). עזרני והושיעני מעתה אבי שבשמים להתבודד בשדה בכל לילה ולילה ולצעק לפניך מעמק הלב על כל אשר עובר עלי, ולפרש היטב את שיחתי לפניך על כל מיני מניעות המונעים אותי מלהיות כרצונך באמת. ובכל זאת אתחזק עצמי אחר כך בשמחה עצומה ונשגבה בך ובצדיקיך האמתיים, בשמחה שאין לה קץ ותכלית עד שישא לבי את ידי ורגלי להמחאת כף ורקודים הרבה כרצונך הטוב. ועזרני והושיעני להתחיל בכל פעם מחדש, ולהתגבר בעזות גדול מאד נגד כל המלעיגים מזה, כי גלוי וידוע לפניך שבימינו האלה נתכפל החשך המחשיך אנפי בריתא בכפלי כפלים קדם אור יום אשר נקוה אליו, והתגבר והתפשט בכמה וכמה דרכים ונתיבות חדשים וגם ישנים מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב, כאשר אתה ידעת גדל החלול השם מהספרי האפיקורסות שנתרבו בעתים האלה בכל פנה ופנה לאלפים ולרבבות – הן בלשון עברי והן בלשון אשכנז – וברב תעלומות דרכיך נתת למחבריהם חכמת העכביש להוציא לחה מפיהם ולעשות מזה מצודות וחרמים לצוד וללכד בהם נפשות הזבובים העוברים בהם למצץ את ראשם ולאכלם ולהבליעם עד שיתהפכו למהותם[107]. והם מרבים להלעיז ולהתלוצץ מכל מצוה ומצוה ומכל עבודה ועבודה של ישראל, ומכל שכן וכל שכן ממצוה שאדם דש בעקב כזאת[108] אשר הבעל דבר מתלבש עצמו במצות היראה, ומכניס ומביא גם בלב הכשרים שחלילה לבלות זמן על המחאת כף ורקודין ושמחה בה'. הצילני ברחמיך מכל מיני מבוכות וטעיות שבעולם והיה בעזרי שגם בעת שלבי אטום ומבלבל מלהרגיש היטב את השמחה האמתית, היה בעזרי שאמשיכה עלי על ידי מלי דשטותא[109] ועל ידי רקודין ושאר תנועות בגוף[110], ועל ידי שאעשה עצמי כאלו אני שמח[111]. ועל ידי קול הנגינה המביאה את השמחה בלב, ועל ידי דבור שאדבר הרבה את דברי השמחה בפה, שגם זה מביא את זכרון השמחה בלב תמיד[112], עד שאזכה בחיים חיותי לכל אשר איש הישראלי צריך לזכות ולמלאות כונתך בבריאת עולמך בתכלית השלמות כראוי, ולא איעול בכסופא קמך עד שאזכה גם אני בתוך כלל נשמות ישראל לתקות חוט זהרך האין סוף, בדעת למעלה מדעת, ובענג למעלה מענג עד בלי תכלית:
[105] אשר מכל תנועה ותנועה שפונים אליו לעשות רצונו יתברך נתוסף ונתרבה להאדם מהות התענוגים בכל המדרגות שיעלו עד סוף ואין תכלית.
[106] כי על ידי כל חטא וחטא נדבקים אליו, ועל ידי זה נתוסף ונתרבה להאדם מרירות ומכאובים גדולים ועצומים אשר יהיה מכרח לסבל עד שיזדכך מאתו.
[107] ואי אפשר לדבר ולטען עמהם כלל, אחרי אשר בדעתם (אשר יקדשוהו ויטהרוהו בנשג"ז ובשאר מעשיהם הטובים) הם מבינים שקשה מאד על דברי הצדיקים האמתיים. אין מיט זייערע שפינישע אויגען זעהען זייא אז סע איז קיין גיהנם ניט דא, היינט וויא אזוי זאלען זייא ניט אויס שטיירען זייערע חזירשע ציין מיט גישפעט און גלעכטער [ועם עיניהם העכבישיות רואים הם שאין גיהנם, ועתה איך הם לא יחרקו שניהם החזיריות עם לעג ושחוק].
[108] נראה לפי עניות דעתי שבזה מכון הפרוש בדרך סוד שמפרש אדמו"ר ז"ל את הפסוק "והיה עקב תשמעון" שמרמז על שמחה ורקודין, ולהפרוש בדרך פשוט ודרש המובא ברש"י ז"ל שמרמז על המצות שאדם דש בעקב, והיא היא. כי אין לך מצוה שאדם דש בעקב כמו מצות השמחה והרקודין.
[109] כנודע ומפרסם מאמר אדמו"ר ז"ל המובא בהשיחות שאי אפשר לשמח כי אם על ידי מלי דשטותא. וגם עין בלקוטי הלכות ה' נ"א הלכה ד' אות ה' ואות ו.
[110] עין בספר הא"ב בסימן שמחה באות ח'.
[111] עין בשיחות הר"ן שאחר הספורי מעשיות באות ע"ד.
[112] עין בלקוטי הלכות הלכות ברכות הריח וברכת הפרות הלכה ה' באות ד.