ששון ושמחה

פתיחה לחלק ד' הנקרא בשם ששון ושמחה

רבנו הנורא ותלמידו הקדוש מוהרנ"ת ז"ל בדרכיהם הנעלמים אשר צדיקים מתדמים ליוצרם, הניחו לנו מקום להתגדר בו שנהיה צריכים בקשה וחפוש אחר רוח קדשם (עין לקוטי הלכות הלכות שלוחין הלכה ה' באות י"ב וגם בשאר מקומות) הנמצא בספריהם הקדושים. ולכן גם אני העני בדעת, והגרוע מכל הכנויים לגנאי, יגעתי ובקשתי את שאהבה נפשי בספריהם הקדושים ובדבריהם הנוראים ששמעתי בעל פה. ובאת כל אשר חנני ה' להעמיק מחשבותי בעמק ובאור דבריהם מזה על זה, עד שגם אנכי בקטנות ודכאות ערכי ומצבי הדלה והשפלה, מצאתי והוצאתי מהם את כל דברי האלה שכתבתי בחלק הזה פה בלשון תפלה (וגם למטה במהדורא) על אודות השמחה בה' וצדיקיו האמתיים. כי מעצם רוממות ונוראות המצוה הזאת אשר זה עקר רפואות הנפשות מכל מיני חצים וסמים שבעולם, (עין בלקוטי הלכות הלכות פריה ורביה הלכה ג') והיא ההצלה מראשי התאות ממון ונאוף (אשר ממילא קל יותר אחר כך לשבר גם שאר התאות ומדות הרעות כמובן בדבריהם בכמה מקומות ועין בהתורה צוית צדק בסמן כ"ג ובהתורה "והיה עקב תשמעון" בסימן קס"ט ששמחה הוא ההפך מתאות ממון וגם עין בהתפלה שמרבה לבקש על שמחה כי בה תלוי שמירת הברית שעל ידי זה ממילא אין נופלים לתאות ממון עין שם), והיא ש'מ'ח'ה תמחה את עמלק מקור כל הטמאות שבעולם (עין בלקוטי הלכות הלכות נפילת אפים הלכה ב') והיא אשר על ידה יגאלנו הגואל צדק גם מהגלות הגשמי, ומכל מיני צרות ומצוקות גם בגשמיות. (עין בהתורה 'אמצעיתא דעלמא' בסימן כ"ד, ובהתורה 'אנכי אשמח בה'' בסימן צ"ו, ועין בלקוטי הלכות מה שכתוב שם בשם האר"י ז"ל, שכל הקללות והתוכחות הוא "תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה" (ואף על פי שכפי פשוטו יסובבו הדברים על שמסים שם "מרב כל", אבל דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע) והיא אשר בכחה להכניע ולשבר כל מיני קלפות המתגברים מחדש בכל מדרגה (ועין בהתורה 'אחוי לן מנא' סימן כ"ה) ומדרגה, והיא הנחשק הקמיץ והסתום שיש להבין עצם גבהו ותפארתו על ידי עצם המניעות שיש על זה. כי השני מיני מניעות המובאים בחיי מוהר"ן בהשיחות הנקראים בשם עבודת ה' בסימן נ"ה תרויהו איתנהו בו בהתגברות עצום מאד, כי זולת אשר תתגבר על האדם כבדות הדבר הזה מעצם ההרפתקאות העוברים על כל אחד בגוף ונפש, וההתגברות גדול ועצום כל כך עד שצריכים להשתדל בזה במסירת נפש ממש, אף גם זאת אשר תתגבר מאד מאד על האדם הקלות, שנקל וקטן בעיניו מאד הדבר הזה, עד שאינו נחשב בעיניו למצוה כלל. ומכל הדברים האלה נתעוררתי עד מאד להעמיק בענין זה כי אין לנו אלא דברי בן שמחה הנכלל במקור השמחה העוסק לקשרנו על ידי השמחה בה' ובצדיקיו האמתיים. ובפרט בראש כל צדיקיו הוא הוא בעצמו זצוק"ל: והנה כאשר נודע בספרי רבנו ז"ל שהעצה של תפלה עולה על כל העצות (כמובא בלקוטי תנינא סימן כ"ה), ועל ידה יכולים ביותר לזכות להשמחה בה', (שזה התכלית מכל התכליתים לשמח בה' ולדבקה בו, שעל ידי זה נכללים בו לדעת ולהשיג אותו שזה יהיה העולם הבא של כל הצדיקים וחסידים וכמובא לקמן במהדורא באות ג') על כן חברתי על זה את כל דברי (מלבד המהדורא וההגהות) בלשון תפלה, (וגם קצת כתבתי בלשון המרגל במדינתנו מחמת שהלב נמשך אחר זה ביותר כמובא בדבריו ז"ל) כי בהתבות האלה לבד נתצמצמו (למי שזוכה) השכל העליון של השמחה, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב.

תפלה א:

רבון כל העולמים מקור כל התענוגים והשמחות שבכל העולמים^[101], היה בעזרי לשמר היטב את הזכרון בכל נקדה ונקדה של סור מרע ועשה טוב במחשבה דבור ומעשה, שהיא המקשרת את נשמתי בדעת אלקותך^[102] בדעת למעלה מדעת ובענג למעלה מענג עד בלתי תכלית^[103] עזרני להעמיק מאד בזה את זכרוני וכל פנימיות רעיוני, באפן שאזכה לשמח בכל נקדה ונקדה כראוי לשמח בזה, כי אתה הוא עצם הטוב דטוב והענג דענג והשמחה דשמחה עד בלתי תכלית, ואין סוף וגבול לאהבת וחמדת שמך וכבודך באהבה דאהבה וחמדה דחמדה וכו', כי אתה הוא אהבת נעימת חיותי איך שעובר עלי בגוף ונפש (יפרש כאן כל מה שעובר עליו) כי אני מאמין באמונה שלמה שכל מיני יסורים וכל מיני עניות וכל מיני מחלה וכל מיני מכאובים וכל מיני עונשים שבעולם הזה ושבעולם הבא, כלם כלם כאפס ואין ממש הם נחשבים נגד התענוג הנפלא של הדבקות באלהותך, ובהנעימות דנעימות של תורתך ודברי צדיקיך שיזכה כל אחד: תעניגוער פון תעניגער ביז אן איין עק, פרייליכקייטער פון פרייליכקייט ביז אן איין עק, גיליבטער פון גליבטקייט ביז אן א עק, גלוסטיגער פון גלוסטיקייט ביז אן איין עק, די ביסט מיין ליב חיות, מיין זיס חיות, וויא אזוי עס גייט אוף מיר איבער בגוף ובנפש. מיין הארץ גייט מיר אויש נאך דיר, מיין חיות גייט מיר אויש נאך דיר, כי אני מאמין באמונה שלמה אז אלע מיני יסורים, אלע מיני ארומקייטן, אלע מיני שלאפקייטן, אלע מיני וויטיקען, אלע מיני טויט, אלע מיני גיהנם באטרעפט אלדינג וויא גאר ניט, אקעגין דעם תענוג פון דבקות אלקותך וואס יעדער נשמה וועט זוכה זיין: [התענוג האלקי הזה של עולם הבא הוא גדול ועמק יותר מכל מיני תענוג עד אין סוף, השמחה האלקית הזאת היא גדולה ועמקה יותר מכל מיני שמחה עד אין קץ, אהוב יותר מכל מיני אהבה עד אין קץ, אתה הוא אלקי חיותי האהוב, חיותי הערב. עם כל מה שעובר עלי בגוף ונפש, תשוקת לבבי כלתה אחריך, חיות נפשי כלתה אחריך. אני מאמין באמונה שלמה שכל מיני יסורים שבעולם, כל מיני עניות שבעולם, כל מיני מחלות שבעולם, כל מיני כאבים ומחושים שבעולם, כל מיני מיתות, כל מיני יסורי גהנם, כאפס וכאין נחשבו נגד התענוג הרוחני של דבקות אלקותך שיזכה לזה לעתיד כל נשמה יהודית]: עזרני וזכני לאקדמא את היראה ולהתירא ולפחד ממך תמיד ביראת הענש ויראת הרוממות, ביראה עלאה דעלאה בתכלית השלמות כי הלא גם לפחדך ויראתך אין תכלית וגבול (פארכטיגער פון פארכטיג ביז אן איין עק שרעקינדיקיר וכו' [אתה יראוי יותר מכל מיני יראות עד אין קץ פחדך גדול מכל מיני פחד עד אין קץ]) (לאחז החוטרא בתרין ראשין כנ"ל ולהמשיך את עצמי לתכלית המעלה ולקבע על זה איזה שעות ועם כל זה להיות בשמחה כנ"ל), עזרני שתהיה יראתך על פני לבלתי אחטא ולבלתי אסור ממצותיך מעתה על כל פנים, ומכל שכן וכל שכן מהמצוה הגדולה להיות בשמחה תמיד, אשר צויתנו על ידי צדיקיך האמתיים שאזכה בכל עת ועת להתעורר ולהתקשר לפנימיות הטוב שבלבבי לפנימיות החלק אלהי שבקרבי. אשר בפנימיות הטוב הזה תוקד ותבער בי הששון והשמחה בך^[104] בכל מיני מוקד ותבערה. (המעין יבין מאליו שיסדתי תפלתי הזאת על דברי מוהרנ"ת ז"ל בכמה מקומות, ובפרט בהלכות פסח הלכה ט' שדיקא על ידי היראה באים לשמחה, ואפלו על ידי יראת הענש. וכמרמז במאמר חכמינו ז"ל מענין לישרי לן מר, אמר ליה וי לן דמיתנן וכו' שהוא תמוה מאד וכו', אך על פי הנ"ל יובנו הדברים היטב. כי היה בשמחה גדולה כל כך, עד שאימת מות שהוא יראת הענש, לא היה לו כח להפיל אותו לעצבות חס ושלום, רק אדרבה וכו' מגדל האימה והיראה מהמות וכו' התחזק לקים דברי חכמינו ז"ל לשמח את עצמו וכו' עין שם. ומחמת שמובא בלקוטי תנינא סימן יוד שגם על ידי השמחה זוכים לישוב הדעת לישב עצמו מה התכלית וכו' שזה בחינת זכרון יום המות. וכמובא בלקוטי תפלות חלק ב' סימן י' בהתפלה שעל זה עין שם, ונמצא לפי זה שאחד תלוי בחברו, על כן צרפתי לזה האות שאחר זה שבו ידבר הרבה מענין הזכרון הזה.

תפלה ב:

ועזרני אבי שבשמים להתדבק כל כך בהשמחה הקדושה, עד שתהא דעתי נוחה ומישבת בכל עת, ואחשב את נפשי תמיד את גדל ועצם שטות ושגעון תאוות עולם הזה והבליו, אחרי אשר יודעים בברור בלי שום ספק שפתאם פתאם יהיו נלכדים במצודת המות, ולא יהיה מי שיוכל לפדות ולהושיע מזה. ואז יהיו מכרחים להקיא ולהחזיר כל התאות שהכניסו לגוף, ולא יהיה מהם שום יתרון ורוח כלל וכלל. ואז יהיו מכרחים להתחבר עם המלאך המות בלי שום טענה, ולהושיט לו הצואר בלי שום תרוץ, ולטעום טעם הגסיסה והמות שהוא מר ומרור מכל מיני מרירות שבעולם. ואסתכל בעיני לכל צד אולי נמצא אחד שיוכל להצילני מזה וכל אוהבי ורעי מנגד נגעי יעמדו, ולא ירצו להביט ולהסתכל כלל על זה. וכל הגוף שהלעיטו אותו בהתאות, יהיה מכרח להתבלות בעפר ובבטן התולעים ולא יהיה מקום להתחבא ולהטמן מכל זה בשום אפן. ואם אפלו אהיה מבטח בכל השמונים שנה גם הם יפרחו כהרף עין, וגם הרבה מהם כבר חלפו ועברו, וכן יעבר ויפרח גם השאר. ומכל שכן וכל שכן שגם עם זה המעט שעד שמונים שנה אינם מבטחים כלל, כי אינם מבטחים בהחיים אפלו רגע אחת, ובכל רגע ורגע מוכנים ומזמנים להיות נצודים בהמצודה הפרוסה על כל החיים. ועתה על מי בטחתי כי מרדתי, וגם מה אני רוצה להרויח, האם איני יודע שהכל הבל הבלים וגרוע מהבל אלפים פעמים, כי גם העשיר הגדול שבגדולים, והממלא כרסו בההרף עין הזה בכל התאות המדמות, גם הוא מכרח לירד להבור וללבש תכריכים ולשכב ברגליו אל הדלת, ולעטף את עצמו בהצורה הירקה ופני המות בלי שום ספק. וכל אבר ואבר יהיה מכרח להתרקב ולהתעפש ולהתאכל לשני התולעים, ולהתעכל בבטנם המזהם והמשקץ ולא יועיל לו לא כסף ולא זהב וכו'. ועתה מה יש לי לאבד ולהפסיד בעולם המבוכות הזה כשאחזק עצמי בתורתך ומצותיך.

(והנה מחמת שאדמו"ר ז"ל הזהיר מאד לשמר את הזכרון הזה בכל יום כמובא בלקוטי א' סימן נ"ד, ובלקוטי הלכות הלכות ברכת הריח וברכת הפרות הלכה ה' אות יוד, מובא שם שעקר שמירת הזכרון הוא על ידי הדבור שצריכין לדבר בזה הרבה, אולי נזכה להזכיר את עצמנו שלא יטעה אותנו ההעלמה שנתנה על זה בלב כל אחד כמובא מזה מדבריו בהלכות שחיטה הלכה ה' אות ה', שאף על פי שנדמה לכאורה שכלם יודעים מזה אבל באמת זעירין אינון שזוכים לדעת מזה עין שם. ועל כן היו רגילים אנשי שלומנו לדבר בענין זה הרבה מאד בכל מיני לשונות. ועתה מחמת שאנשי אמנה אבדו ובכל יום אנו הולכים ודלים, על כן אמרתי לרשם על כל פנים ולהעתיק ענין הזכרון הזה גם בלשון אשכנז מטעם המובא בהפתיחה עין שם).

רבונו של עולם פאר דיר איז אנטפלעקט וואס פאר א העלמה דיא האסט גיגיבין אין הארץ פון יעדער מענטשין אז כמעט מע וויסט גאר ניט צי מע וועט אמאל שטארבין, העלף מיר איך זאל עס וויסין קלאר בלי שום ספק אז מע וועט פלוצלונג מוזין ווערין א מת, סע וועט גאר קיינער ניט קענען העלפין. אין בשעת גסיסה וועט מען מוזען אויסמייקען אלע תאות, סע וועט פון זיי אקוראט אקוראט גאר ניט ארויס קומען. און מע וועט זיך מוזען באגייגינען מיט דעם מלאך המות בלי שום טענה, און מע וועט אום מוזען אוסשטרקין דעם האלדז בלי שום תרוץ, אין מע וועט מיזען פאר זיכען דעם טעם פון דער גסיסה וואס ער איז טויזנטער מאל ערגער פין ביטער אין פין שלעכט אין פין אלע מיני פאסקודנקייט אין דער וועלט, מע וועט ווארפען די אויגען אויף אלע זייטען טאמער קען איימיצער אפ ראטווען, אין אלע פרינד וועלין אויס דרייען דעם קאפ און וועלין גאר ניט וועלין קוקען. אין דער גאנצער גוף וואס מע האט איהם אנגעשטאפט מיט די תאות וועט ער מוזען איבער געפוילט ווערין אין דער ערד אין בא די ווערים אין בויך, און מע וועט זיך פון דעם אלימען ניט אויס דרייען און ניט אויס באהאלטין בשום אפן. און ווען איך זאל זיין פאר זיכערט מיט אלע אכציג יאהר, פליען זיי זיך אויך איבער כהרף עין אין אסאך פון זיי איז שוין איבער געלאפין פונקט אזוי ווי זיי זענען גאר ניט גיוועהין, און זיי וועלין זיך שוין צו מיר געוויס ניט אום קערין. און אזוי ווייס איך געוויס אז דאס איבעריגע וועט אויך איבער לויפן כצל עובר, מע וועט אזוי לאנג האנדלין ביז סע וועט ווערין אויס טעג מיט אויס נעכט מיט אויס יארין. ובפרט, ובפרט, אז אפלו מיט דעם ביסעל יאהרין ווייס איך נאך אויך נישט בא וואס איך אלט אז מע איז ניט זיכער מיט דעם לעבין אפלו איין רגע, אין בכל רגע ורגע איז מען מוכן ומזמן אויך צו ווערין א בר מינן. היינט אוף וועמיס תקיפות טרייט איך אפ פון דיר וועליכס וועל איך דא געווינען, ווייס איך דען ניט אז סע איז אין גאנצין בלאטע מיט בלאטע. דער גרעסטער גביר דער גרעסטער עולם הזה ניק מוז קריכען אין גרוב און מוז אן טואין תכריכים און מוז באקומען דעם געלין פאטרעט מיט דער געשטארבינער צורה, אין יעדער אבר וועט מוזען פאר שטינקען ווערין אין איבער גיעסין ווערין צו די ציין פון די ווערים אין נתעכל ווערין אין זייער מיסען און פאסקודנעם בויך. סע העלפט איהם ניט קיין געלט אין קיין שום זאך. היינט וואס האב איך דא וואס אן צו ווערין אין דער נארישע וועלט אין דער פעפירטער וועלט אז איך וועל מיך האלטען אין דיינע תורה ומצות.

תפלה ג:

רבונו של עולם אתה יודע שכאשר אני מישב לפעמים את דעתי איני יודע בעצמי איזה פרוש להגיד עלי (ווייס איך אליין ניט וואס פאר א פרוש צי זאגין אויף זיך). כי הלא הודעתנו, אבינו שבשמים, שאנו נקראים ונחשבים אצלך כמו בנים ממש כביכול, וכל צערך ויסוריך כביכול הוא על שאין אנו רוצים לקבל מאתך התענוגים הבלתי תכליות שאתה מתענג בתענוג עד אין סוף בהשפיעך אותם עלינו, ועתה היאמן כי יספר סכלות ושגעון עצום ונשגב כזה, להמיר ולהחליף מקור החיים מקור התענוגים, השם יתברך^[105], בעד מקור המרירות והמכאובים מקור הגסיסה והמות קלפת עמלק ימח שמו^[106]. אן שכלי אן חכמתי אן דעתי עד מתי, עד מתי אהיה משקע בחשך ואפלה כזה בדמיונות וטרופי הדעת כאלה (אויף ווען לייג איך אפ, אז אט ווערט טאג אט ווערט נאכט, אין מע זעט מיט דיא אויגין אז די וועלט איז ערגער פין גארניט – למתי אני דוחה, הנה יום הנה לילה, ורואים בעינים שהעולם הזה גרוע מאפס). עזרני והושיעני מעתה אבי שבשמים להתבודד בשדה בכל לילה ולילה ולצעק לפניך מעמק הלב על כל אשר עובר עלי, ולפרש היטב את שיחתי לפניך על כל מיני מניעות המונעים אותי מלהיות כרצונך באמת. ובכל זאת אתחזק עצמי אחר כך בשמחה עצומה ונשגבה בך ובצדיקיך האמתיים, בשמחה שאין לה קץ ותכלית עד שישא לבי את ידי ורגלי להמחאת כף ורקודים הרבה כרצונך הטוב. ועזרני והושיעני להתחיל בכל פעם מחדש, ולהתגבר בעזות גדול מאד נגד כל המלעיגים מזה, כי גלוי וידוע לפניך שבימינו האלה נתכפל החשך המחשיך אנפי בריתא בכפלי כפלים קדם אור יום אשר נקוה אליו, והתגבר והתפשט בכמה וכמה דרכים ונתיבות חדשים וגם ישנים מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב, כאשר אתה ידעת גדל החלול השם מהספרי האפיקורסות שנתרבו בעתים האלה בכל פנה ופנה לאלפים ולרבבות – הן בלשון עברי והן בלשון אשכנז – וברב תעלומות דרכיך נתת למחבריהם חכמת העכביש להוציא לחה מפיהם ולעשות מזה מצודות וחרמים לצוד וללכד בהם נפשות הזבובים העוברים בהם למצץ את ראשם ולאכלם ולהבליעם עד שיתהפכו למהותם^[107]. והם מרבים להלעיז ולהתלוצץ מכל מצוה ומצוה ומכל עבודה ועבודה של ישראל, ומכל שכן וכל שכן ממצוה שאדם דש בעקב כזאת^[108] אשר הבעל דבר מתלבש עצמו במצות היראה, ומכניס ומביא גם בלב הכשרים שחלילה לבלות זמן על המחאת כף ורקודין ושמחה בה'. הצילני ברחמיך מכל מיני מבוכות וטעיות שבעולם והיה בעזרי שגם בעת שלבי אטום ומבלבל מלהרגיש היטב את השמחה האמתית, היה בעזרי שאמשיכה עלי על ידי מלי דשטותא^[109] ועל ידי רקודין ושאר תנועות בגוף^[110], ועל ידי שאעשה עצמי כאלו אני שמח^[111]. ועל ידי קול הנגינה המביאה את השמחה בלב, ועל ידי דבור שאדבר הרבה את דברי השמחה בפה, שגם זה מביא את זכרון השמחה בלב תמיד^[112], עד שאזכה בחיים חיותי לכל אשר איש הישראלי צריך לזכות ולמלאות כונתך בבריאת עולמך בתכלית השלמות כראוי, ולא איעול בכסופא קמך עד שאזכה גם אני בתוך כלל נשמות ישראל לתקות חוט זהרך האין סוף, בדעת למעלה מדעת, ובענג למעלה מענג עד בלי תכלית:

תפלה ד:

רבונו של עולם אבי שבשמים חמדת לבבי חיותי ותענוגי הנצחי, לפניך נגלה את כל התלאה אשר מצאתנו, ואת כל השטף מים רבים העובר עלי בכל עת ועת, עד שכמה וכמה פעמים קשה וכבד עלי מאד אפלו לבקש על שמחה, כי כמה וכמה פעמים מר ומרור לי במרירות דמרירות כזה, עד שבאמת גם בשם מרירות אי אפשר לכנות זאת, רק בשם המשאל. כי אין מכה למכותי לדמות, אין מכאוב למכאובי להשוות, ומחלותי ומצוקותי כבדו ורבו אלפים פעמים מקינותי וזעקותי, אבל עם כל זאת, עם כל זאת גדלו ועצמו ושגבו רוממותיך על כל ברכה ותהלה. כי הן כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה, ובידך וכחך עתה גם עתה לחכמנו ולהביננו ולהודיענו עצות אמתיות, עצות עמקות מתוך עמק עמק החשך שנלכדתי בו, באפן שיהיה ביכלתי גם עתה להפך כל היגונות ואנחות שהמשכתי עלי ועל אחרים, את כלם אהפך בכח מקור ההתקשרות בך לששון ולשמחה, לגילה רנה דיצה וחדוה. כי באמת כל אשר גדלו ורבו ביותר ויותר מכותי ומכאובי, כן כן יגדילו ויאדירו ביותר ויותר בכפלי כפלים ההתדבקות וההתקשרות בך לעד ולנצח, עד שכל מיני צער ומכה ומכאוב כאין יחשבו נגד הששון והשמחה שיהיה מכל אלה לנו בשמך –ולשמך בנו– ולעולמי עד ולנצח נצחים נודה ונאמר כל אחד, "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנ'ח'מ'י'נ'י":

תפלה ה:

ובה נשנה בקצרה מכל הנזכר ועוד נתחדש בה איזה דברים

רבונו של עולם עזרני לקשר את לבי לדעת שיהיה נרגש תמיד בעמק עמק לבבי עד תכליתה, ניצוץ הדעת המתנוצץ בי לפעמים מעצם טובך הגנוז והצפון לכל אשר יזכו לזה. כי היש אהבה כאהובת הממציא מאין ליש כל הנאהבים והאהבות של כל העולמות. היש תאוה וחמדה כתאובת וחמודת הממציא מאין ליש כל הנתאוים והנחמדים הגשמיים והרוחניים שבעולם, היש שמחה ומתיקות ונעם וטוב ותענוג כתענוג הדבקות וההתאחדות עד בלתי די וגבול: האין כדאי להמתין על זה כל ימי חיי העולם הזה הפורחים כרגע כצל עוף הפורח ממש, (כנראה זאת עין בעין לאמתת עמק המחשבה בפריחת הזמן של כל אחד בהזכרו מה שנעשה עמו בימי נערותו שנחשב לו כמו שנעשה עמו זאת ביום אתמול). האין כדאי לסבל בשביל זה כל מיני אוי של היוצר והיצר. היש שגעון כשגעון הבלתי מתרצה לההמתנה וההסבלה הזאת, ומחליף כל זה בחמדת צואת החביות (הוא הגוף) המלא צואה וטנוף ותולעים ושקוצים וסרחון, ועומד ומוכן בכל עת להתפשטות הסרחון גם בדפנות שבחוץ מפגע המחלה והגסיסה והמות שיפגע בפתע פתאם בלי ספק. וזולת מה שעל ידי החלוף הנ"ל נתרבה ונתגדל על ידי זה בעצמו סבילת האוי הנ"ל אלפים ורבבות פעמים: רבונו של עולם עזרני לבל יתגבר עלי מדור הקלפות והימי רע שנשקעתי בהם לעקם את לבבי במבוכות לעקר חס ושלום מדעתי גם התנוצצות הנ"ל. (כי אין אונאה כאונאות המבוכות והאפיקורסות) עזרני להתקשר בכל לבבי ונפשי בתורתך וצדיקיך האמתיים, העוסקים להביא ולהכניס כל התנוצצות הזה בלבנו ודעתנו. עזרני לבל יזקינו בעיני כל הנ"ל ושאר דבריהם הנוראים. עזרני לבל ירשילני היצר הרע מלבקש על זה על כל פנים בכל יום ויום, כאשר הודעתנו על ידי צדיקיך האמתיים שכל הקיום והמעמד ביון מצולת העולם הזה הוא על ידי התחזקות בלי גבול בתפלה ותחנונים איך שעובר, כי אין דבר המציל מאונאת הסטרא אחרא כמו האמונה והתפלה למי שחזק בזה. עזרני לזעוק ולזעוק לפניך בכל יום מעומק לב כראוי לי לצעק. הושענא למענך אלהינו הושענא, הושענא למען צדיקיך האמתיים הושענא. הושענא למען ראש צדיקיך האמתיים הושענא, הושענא והושיעה נא שיתהפך מעתה על כל פנים כל התאות וחמדות שבטבעי אל הקדשה. חוס וחמל ורחם עלי מעתה על כל פנים, וצוה למלאכיך הקדושים שיסירו מעלי כל הבגדים הצואים והמטנפים^[113] המעקמים את לבבי בתאות הגופניים וחמריותיו העכורים, וילבישו אותי מחלצות בבגדים נקיים וזכים, בטבעיות מזככות וטהורות באפן שלא אחמד ואתאוה רק לשמך ולזכרך, לשמחתך וחדותך, להשגתך והשגת תורתך ודברי צדיקיך האמתיים שהם אחדותך. רחם עלי ועזרני לקבל את תפלתי ובקשתי גם בעצם מעוטם וקטנם בכמות ואיכות, כי היש תפלה מעוטה בתכלית המעוט בעולם שלא יהיה ביכלתך לקבל אותה, ולהוות גם מאתה כלים להשפעת ישועתך^[114]. היש לב אבן בעולם שלא יהיה ביכלתך להפכו ללב בשר: היש לב נבוך בעולם שלא יהיה ביכלתך לעקר מאתה כל המבוכות, ולהפכה ללב ישר. וגם הלא כבר הודעתנו על ידי צדיקיך האמתיים שכל אשר נשקעתי ביותר במקומות המטנפים, משם דיקא אם הייתי זוכה להטהר ולהזדכך בתכלית הזכוך ולהתעלות בתכלית העליה, הייתי גורם על ידי זה טהרה וזכוך גם לכל יושבי תבל^[115] שתעבר גם מהם רוח הטמאה והצואה, שיסיר ויתעקר גם מהם טבעיות קטנות מחם להתגאות^[116] ולהתעקש מלהתבטל נגד דעת הצדיקי אמת, מלהשכיל ולהתבונן שכל העולם הזה אינו רק מעבר ודרך לפי שעה לסחר בו הסחורות אשר נצליח בהם לנצח בתענוג הנצחי עדי עד, וכל אשר יעמל בו בהחקירות ההמצאות אשר בו, אין סכל ופתי כמוהו^[117]. עזרני להתעורר ולחשק אליך בכל מיני חשק ורצון כמו שאתה רוצה שארצה, ולא שאטעה את עצמי להיות נדמה לי שכבר אני רוצה באמת, כי רק אתה יודע כל מצפוני לבבי עד הסוף יותר ממני, כי באמת איני יודע כלל היכן אני בעולם, וכמה פעמים נדמה לי שכבר אני משתוקק בכל לב להיות כרצונך ובאמת אין זה רק דמיון. עזרני לזכר ולא לשכח שאיני מטעה בזה כי אם את עצמי ולא אותך חס ושלום. רבונו של עולם לפניך נגלה שמעצם תעלומות דרכיך בהנהגות שונות באדם ומקום וזמן, אי אפשר לברר בשום אפן את היתרון והתועלת של התפלה והבקשה (עין לעיל בחלק ב'), אבל בכל זאת אנו מאמינים באמונה שלמה שבאמת אין שום דבור לריק חס ושלום, וכל דבור ודבור עושה רשם לטובה. עזרני להתחזק בזה בלי שעור וערך על כל תנועה ותנועה, כי כבר הודעתנו שכמו שאין רגע בלא פגע, כן צריך לקים אין רגע בלא פגע ובקשה. ובפרט בענין רפואת השמחה אשר אין רפואה טובה ומתוקה כמוה, רפואה נוחה וקלה גם לחולה ומחלש כמוני. עזרני להיות בקי בכל מיני שוב וירידה חס ושלום שבגוף ונפש לבלי להתרחק על ידם מהשמחה הזאת^[118]. לבב עקש ועצב הסר ממני רע לא אדע, שבעני מטובך ושמח נפשי בישועתך וטהר לבבי לעבדך באמת. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי אמן ואמן. (והנה יען כי השמחה היא כלליות דכלליות של כל המדות כמובן מדברי אדמו"ר ומוהרנ"ת ז"ל שהבאתי לעיל, על כן אמרתי לכלל עוד כמה מדות בתפלה הזאת):

תפלה ו':

רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך כי כלתה נפשי להיות כרצונך ואף על פי כן איני יודע שום אפן, שום אפן איך לזכות לתשובה שלמה ואמתיית באפן שיתהפך לזכות ולתקונים כל מה שעברתי וקלקלתי בגלגול זה או בגלגולים אחרים. אהה! אהה! אהה! רבון כל עולמים בורא כל הנשמות והרוחות והנפשות והגופות, המהוה והממציא בי ובכל הנפשות שהיו ושיהיו כל תנועתנו והויתנו, כאשר הודעתנו על ידי צדיקיך האמתיים מהעדר תכלית תעלומות הנהגותיך בכל נפש ונפש, בפעלות והמצאות נעלמות ומכסות, הנראות לדעתנו האנושה כשני הפכיים בנושא אחד. כי באמת אף על פי שמסרת הבחירה בידינו ובכחנו ויכלתנו לסור מרע ולהיות כרצונך בכל מחשבה דבור ומעשה, אף על פי כן גם זה בידך כי אין עוד מבלעדיך. ובלתי כחך המהוה והמפעיל את כל בשמים ובארץ, את מציאותיהם וקיומיהם והנהגותיהם, לא יזיז בתוכנו לא רעיון ולא מחשבה לא כסל ולא כליה. ומי יבין דרכי פלאותיך, ומי יעצר כח לדעת ולהשיג בלתי נודע ומשג כזה הנמשך מהחלל הפנוי, אשר פנית והעברת משם כביכול גם מדת חכמת אלקותך הנמשכת בתוך כל העולמות שנבראו בו. (עין היטב בלקוטי א' סימן ס"ד) אבל אין לנו רק דברי הצדיקים האמתיים אשר הודיעוני מכל זה, ומתעלומות רצונך לבקש ולהתחנן ממך על כל תנועה ותנועה. על כן הרימותי קולי ואקרא בקול מר ונמהר, אהה! אהה! אהה!, לבי נמס בקרבי, כל איברי ועצמותי רועשים ומרעישים בקרבי, גיוואלד, גיוואלד, אהובי אבי שבשמים חמדת לבבי אשר אין סוף ליכלתך ולרחמיך ולאהבתך לכל נפש ונפש מישראל הנקראים אצלך בנים, כביכול, איככה תתאפק לראות ולהביט בצערם ומרירותם, אפלו בצערם ומרירותם שבגוף, וכל שכן וקל וחמר בצערם ומרירותם שבנפש. הלא אפלו במדת הרחמים שנטעת בתוכנו גם כן אי אפשר להביט ולראות בהמרירות של כמה וכמה עונשים, וכל העומד עליהם מכרח לאמץ ולהקשות את לבבו בכל מיני קשי ורצח כי גם הוא היה נחלש ונגוע מההבטה לבד שהוא מביט ורואה בהם. ועתה אהה אבי שבשמים, היש סוף ליכלתך להחזיר גם אותי בתשובה שלמה כזאת, באפן שלא יהיה עלי שום דין ומשפט לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. היש סוף ליכלתך להביא גם בלבבי חכמה ותבונה ודעת אמתי, התעוררות אליך כרצונך הטוב, זריזות וששון ושמחה כרצונך הטוב, אמונה ובטחון וענוה ותמימות ופשיטות וישרות לב ורחמים על הבריות ועצות אמתיות בכל תנועה, והסכמות מחלטת בלבבי עליהם, והתחזקות והתאמצות לבלי לסור מהם, ושאר כל מיני ישועות בגוף ונפש המכרחים לתכלית שלמות תשובתי: היש סוף לטענותיך עבור כל ישועותי האלה, כי הלא הודעתני על ידי צדיקיך האמתיים ממשפטיך הנעלם ובלתי נגלה רק לך ולא לזולתך^[119]. היש ישועה בעולם בגוף ונפש שלא יספיק עליה זכות צדיקיך האמתיים. עזרני להתעורר ולתן אתערותא דלתתא בתכלית השלמות לזכותם הקדושה, באפן שאושע מעתה בכל אשר אני צריך להושע: רבונו של עולם לפניך נגלה גדל ועצם הקלפה החזקה הקשה והמרה המשרשת בקרבי, את זדון לבי ועזות גופי בתאותיו ומדותיו הרעות, במדת הכעס, במדת העקשות, במדת העצבות, במדת העצלות, במדת הנפילה וחלישת הדעת מכל זה, וכן בשאר תאות ומדות רעות אין מספר, ועתה ה' עד מתי, עד אנה תסתיר את פניך ממני, מתי תתעורר לעורר גם ישן כמוני, להקיץ גם נרדף ונתעלף כמוני, להסיר גם מאתי קשיות ערפי, לטהר גם אותי מקלפתי וזהמתי, לנקות ולזכך גם את לבבי מכל מיני רע וזדון, מכל מיני עזות ועקשנות, מכל מיני כעס וחמה, מכל מיני שכחה ועצלות, מכל מיני נפילות וחלישות הדעת, מכל מיני זקנה דסטרא אחרא וכסילות, מכל מיני יראות חיצוניות וחסרון בטחון, מכל מיני תאות ממון ומשגל, מכל מיני רבוי אור וקלקול הצמצום דקדשה, מכל מיני גאוה, ומכל מיני עצות רעות אשר כלם יתקבצו ויתאספו עלי יחד להדיחני ולהטות את אשורי ממעגלי השמחה והחדוה בכל עת, מנתיבות הגילה והששון כרצונך הטוב. מתי תקום ותרחם עלי לשמע אנקת וזעקת פנימיות לבבנו על כל מדותי הרעות, מתי תביט ותשגיח עלי ברב רחמיך ויכלתך המספיקים גם עלי, להדריך גם אותי בכל רגע ורגע במסלה הישרה והנכונה, בלי שום פחד ואימה מהרודפים הנמצאים בהגן הקדוש אשר דיקא מסבת הפחד נופלים ונשברים במכות ותחלואים. מתי תלמדנו ותהיה בעזרנו להתקשר ולהתדבק בהאדם הקדוש העומד אצל הגן, באפן שננצל מעתה מכל מיני הרפתקאות בגוף ונפש באפן שלא אתגרש מעתה מהגן הקדוש, באפן שלא אתרחק מעתה מעבודתך האמתיות כאשר הודעתנו על ידי צדיקיך האמתיים. רבונו של עולם! לפניך נגלה כבישת נשמתי תחת ידי הרוצח בכל מיני מימות הזידונים שמעביר אותי בהם, ומפחידנו ומעכבנו אפלו מלצעק אליך כרצוני באמת. למדני והורני בעת צרה ומצוקה כזאת איך לרמז ולשא אליך גם עתה את עיני ונפשי, באפן שתאמר די למרירותי ממות כזאת, באפן שתמלט נפשי מעתה מענשיך בעולם הזה ובעולם הבא. אהה אהה, אבי אבי אבי, אל תאטם אזניך מזעקת עולליך, אל תאמץ את לבבך מעמק דעמק צעקתנו, מרתיחת דרתיחת דמעתנו וצערנו. ואני מוסר עצמי אליך עם כל איברי וגידי בנפשי ורוחי ונשמתי וחיתי ויחידתי, בכל מחשבותי ורעיוני, בכל קרבי וכסלי וכליותי, בכל תעלומות לבבי וכל מורשי מזמותיה, בכל חושי וכחותי החיצונים והפנימיים, בכל כחות הרצון והמאון אשר בקרבי שתעשה ותנהיג עמהם כאמתיות רצונך, בכל תנועה ותנועה באפן שאמאן ברע בתכלית המאון, באפן שאמאן בזהמת תאות גופי ומדותי הרעות בכל מיני מאון, באפן שאבחר בטוב ברצון והשתוקקות וכסופין כרצונך הטוב בתכלית השלמות, באפן שלא יהיה עלי מעתה שום חטא ועון ופשע חס ושלום, באפן שיתהפך מעתה לזכיות ותקונים כל מה שחטאתי וקלקלתי במעשה ודבור ובמחשבה ובהעדרם והתרשלותם הן בגלגול זה והן בגלגולים אחרים, באפן שלא יהיה עלי מעתה שום דין ומשפט חס ושלום לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, באפן שיזדכך דעתי ולבבי להרגשת השמחה בך ובצדיקיך האמתיים בהרגשה עצומה ונשגבה ותמידיות, באפן שגם בחיים חיותי אזכה להיות נכלל בך ברצוא ושוב כרצונך הטוב מעתה ועד עולם:

(הוספה להתפלה הנ"ל)

תפלה ז':

רבונו של עולם רחם עלי ועשה כאשר נאה לך לפעל ולהוות כלי של אתערותא דלתתא בתכלית השלמות גם מתפלה קלה ושפלה של מנח בעשר כתרין דמסאבותא כמוני, של כלב שב על קיאו כמוני, של משלם רעה תחת טובה כמוני, באפן שתושיע גם אותי בכל מיני ישועות בגשמיות ורוחניות, באפן שאזכה גם אני בחיים חיותי לתשובה שלמה, לתשובה של שבת, לתשובה של אהבה ושמחה בך בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו, באפן שלא יהיה עלי שום דין ומשפט אחר כך חס ושלום. כי הלא הודעתנו אבינו שבשמים שבכל צרותינו לך צר כביכול, ובין כך ובין כך אנו קרואים לך בנים. ועתה איככה תוכל וראית באבדן ילדיך חס ושלום, ואיככה תתאפק ברחמיך ובטוב לבבך עד אין תכלית לעמד על דם עולליך המחלאים והמחלשים המכאבים והמסכנים כל כך: אנא ה' רחם עליך^[120] ועלינו, ואמר די לדמעותיך כביכול ולדמעותינו, למצוקותיך כביכול ולמצוקותינו. וחמל נא וחוס נא ורחם נא גם על מטבע בעמק קלפת המן עמלק כמוני, על מבלע בבטן הס"מ כמוני, על נהפך למהות הנחש כמוני, על גרוע מכל הכנויים לגנאי. ותן בלב ראש צדיקיך האמתיים רבנו נחמן בן שמחה זצוק"ל, ובלב תלמידו הקדוש מוהרנ"ת ז"ל, ובלב כל הצדיקים האמתיים שהיו מעולם הכלולים בו, שיתפללו גם בעדי תמיד, ויעוררו בכחם הגדול רחמים רבים ועצומים ונשגבים כאלה שהם מספיקים גם עלי שתושיע אותי בכל מיני ישועות בגשמיות וברוחניות, שתושיע גם לחוטא ומחטיא את הרבים כמוני, באפן שאשוב לפניך בתשובה שלמה כראוי, באפן שיתהפכו בחיים חיותי כל חטאי ועונותי ופשעי – לזכיות, וכל חטאי את הרבים – לזכותי הרבים, וכל חלול השם – לקדוש השם, וכל יגונותי ואנחותי – לששונות ושמחות בך, תתברך לעד לנצח. כי הלא דיקא על ידי זה יתגלה לנצח רוממותיך על כל שמותיך, רוממותיך על כל השכליות שבכל העולמות, רוממותיך על כל השבחים והתהלות עד בלי די. ודיקא על ידי זה יהיה נגמר כונתך בבריאת עולמך כרצונך הטוב:

תפלה ח':

רבונו של עולם עזרני מעתה לגיל ולשמח בך תמיד. ומכל שכן וכל שכן בשמחת תורה בשבת ויום טוב, אזכה להוסיף שמחה על שמחתי, עד שאמשיך מהם השמחה גם על ימי החל, שאזכה גם בימי החל לגיל ולשמח בך ובתורתך ובמצותיך ובצדיקיך האמתיים בכל מיני גילה וששון, בכל מיני דיצה ושמחה, בכל מיני חדוה ועלצון. עזרני להתחזק ולהתגבר בכל זה בכל נפשי ולבבי מעתה ועד עולם כרצונך הטוב אמן ואמן:

עד כאן כתבתי בלשון תפלה, והנה מפחד האורב במסתר כאריה בסכה בכל פנה ופנה ובכל מסלה ומסלה, כי בארח זו אהלך טמנו פח לי, מחיב אנכי להזכיר את הקורא בדברי מעצם יקרת הסם המרפא הזה, לבל יתלבש לפניו המסית בטלית של מצוה למשך ביין את בשרו, כי מאד מאד הזהירו אדמו"ר ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל על הדבר הזה באזהרה כפולה ומכפלת עד מאד, כי כאבן מושך (מאגנעט) הוא הדבר הזה, ולך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. (שבת יג) כי אף על פי שמעט השתיה טובה להרחיב הדעת, אבל דיקא מעט (נאר אביסעל – כאשר בזה הלשון אמר אדמו"ר ז"ל בעת שכבד למוהרנ"ת ז"ל ורבי נפתלי ז"ל במעט יין ישן בכוס קטן ורחב כאצבע שישתו שניהם מאתו). כי מאד צריכין לזהר למעט בשתית משקין המשכרין בכל האפשרות גם בשבת ויום טוב, [ואפלו בשמחת תורה^[121] ולא כטועים בזה] ומכל שכן וכל שכן בימי החל כי לא על שמחה כזאת הזהיר אותנו אדמו"ר ז"ל. כי על זה נאמר, "ולשמחה מה זו עושה", כי אין זה שמחה רק הוללות וסכלות:

ואיידי דאתא לידן ענין הזה של שתית היין, נימא בה גם מלתא חדתא מה שהאיר ה' את עיני בהמעשה ראשונה מהספורי מעשיות מהשני למלך שנכשל בשתית היין, עין שם היטב כל המעשה מראשה ועד סופה:

כי הנה עינתי בהמקרא^[122] "פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף", שמביא אדמו"ר ז"ל בהתורה פתח רבי שמעון סימן ס', שהיא פרוש על המעשה הזאת, וראיתי שזה המקרא נאמר בצעקת ב'ת ש'ב'ע^[123] על ש'ל'מ'ה^[124] על ששתה מהיין ונשתקע בשנה, ונשא בת המלך פרעה שהיא בת מלך דסטרא אחרא (שעל ידי זה נתעלם מאתו ביותר הבת מלך דקדשה כי כשזה קם זה נופל כידוע), והוא תכף נתעורר ונתחרט אחר כך וצעק ואמר "אשת חיל^[125] מי ימצא". הינו כי מי הוא זה שיכול למצא אותה עתה, אחרי אשר "ורחוק מפנינים^[126] מכרה" אבל על ידי "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר"^[127], גם היום יש תקוה למצא אותה. כי זה המקרא מרמז על הבטחון דקדשה, כמובא שם בהתורה הנ"ל שהיא בחינת ההתקשרות בבת ישראל הנמשכת בשרשה מבחינת הבת מלך שהיא השכינה. כי גם קצת משאר הבחינות המובאים שם בדברי אדמו"ר ז"ל, כלם הם בבחינת הבת מלך, ועל כן על ידם זוכים למצא אותה כמו הבחינה הראשונה שמביא שם אדמו"ר ז"ל בתחלת המאמר מענין ההתבוננות בהתורה, והיא בבחינת האשת חיל. כמובא שהתורה היא בחינת בתו של השם יתברך, שהשתעשע בה עוד אלפים שנה קדם בריאת העולם, כמבאר בדברי חכמינו ז"ל על פסוק "ואהיה אצלו שעשוע יום יום". (ובזה תבין ביותר גם מה שמובא שם בהתורה הנ"ל אות ד' שהשליש שבקרקע הוא כנגד העשירות שנזכר אצל רחל ולאה וכו', כי באמת עקר העשירות הוא רק בשביל ההתבוננות אבל בלא זה העשירות הוא רק בשביל נשים וקטני הדעת וכו' עין שם. הינו שמזה בעצמו שבקדשה עקר העשירות היא בשביל ההתבוננות בתורה שהיא בסוד אשה כנ"ל, מזה בעצמו נשתלשל ונמשך גם העשירות שבשביל הנשים וכו' שעל זה אמרו "כי כל העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו" וכו' עין שם).

ד

וכן מדת היראה המובא שם היא בסוד הבת מלך שהיא האשת חיל הנ"ל שנאמר עליה א'שה י'ראת ה'^[128] היא בסוד חוה, שנאמר עליה "עשאה כאוצר" שהוא בחינת יראה בחינת "יראת ה' היא אוצרו" כמובא שם. ובסוד ש'ר'ה' שנלקחה לבית המלך דסטרא אחרא והקלפות מעצם התגברותם בההפך של מדת היראה בבחינת "רק אין יראת אלהים במקום הזה", ואז דיקא כשנתגבר אברהם "זה לעמת זה" והמשיך לשם יראה ואריכות ימים אז דיקא נפקדה שרה בראש השנה בבחינת "וה' פקד את שרה" הנסמך לזה^[129]. ואז נתהוה על ידי זה בעצמו ביותר שלמות היראה שהיא בבחינת שלש קוין כי מקדם לא היה להם תלמידים ואחר כך שזכו לבן הגון כזה, אז דיקא נשלמה היראה בבחינת שלש קוין המובא שם.

ומה שכתב מוהרנ"ת ז"ל בההקדמה של ספורי מעשיות שהר של זהב ומבצר של מרגליות מרמז, על העשירות שצריך להתבוננות התורה, עין שם, נראה לפי עניות דעתי לבאר עוד בזה, כי עקר העשירות דקדשה של ישראל היה בבית המקדש (כמובא בלקוטי הלכות פטר חמור הלכה ב' אות ד') שנבנה על ההר, שזה בעצמו בחינת הר הזהב ומבצר של מרגליות, ועל כן בקדשי קדשים שהוא בחינת פנינים (כמובן בדברי חכמינו ז"ל על פסוק "יקרה היא מפנינים"), על כן היו מנחים לוחות העדות, שזה בחינת ההתבוננות של התורה. כמובא שם בהתורה הנ"ל אות א' עין שם.

כי זה ידוע שכל בחינה כלולה מכל הבחינות, וכלם הם בכלליות ובפרטיות ובכל דור ודור ובכל אדם ואדם וגם בעת החפוש אחר הר של זהב ומבצר של מרגליות, צריכים להזהר ולהשמר מתאות אכילה, ומכל שכן משתית היין ומלהשתקע בשנה כמובן כל זה בדבריו במקום אחר. וכל צדיק לפי בחינתו כן הוא מוצא אותה, ודוד (שחי שבעים שנה) שממנו יצא משיח (שהוא יהיה גמר התקון של מציאתה כמובא שם בהקדמה של הספורי מעשיות) על כן הוא אשר זכה למצא את מקום הר בית ה' דוקא על ידי נדוד השנה, בבחינת "נשבע" וכו'^[130] "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'" וכו', וגם צוה והזהיר את שלמה בנו שיבנה ויתקן אותו בשלמות. ועל כן דיקא בעת שבנה שלמה את הבית שאז היה צריך להיות גמר התקון של מציאתה, אז דיקא נתגבר עליו השטן "זה לעמת זה", עד שנשא אז דיקא את בת פרעה שזה גרם חרבן הבית (כמאמר חכמינו ז"ל (ויקרא רבה פרק י"ב, ד) על פסוק "כי על אפי ועל חמתי" וכו'). (אמר המעתיק: ועל כן כשנשא את בת פרעה היה ישן שלמה עד ארבע שעות ביום כמו שאמרו חכמינו ז"ל (שם). כי אז התגבר השטן להכשילו בשנה דיקא). ועל כן גם יעקב אבינו כשהלך אחר זווגו – "ויפגע במקום" הזה, ואז אמר "מה נורא המקום הזה" (בראשית כ"ח). ואחר כך נסתכל על חרבנו ויאמר, "אין זה כי אם בית אלהים", (ועין במדרש (בראשית רבה פרק ס"ט) שתבות אלו מרמזים על הבית שיבנה לעתיד) ששם ימצא בשלמות ועליו נאמר: "מקדש ה' כוננו ידיך" שלא יחרב עוד לעולם.

והנה מחמת שעקר שלמות והגדלת השמחה הוא על ידי שלום ואהבת חברים כמובא בלקוטי הלכות הלכות ברכת הודאה הלכה ו' אות מ"ב ואות ס"א עין שם, על כן אמרתי לצרף לחלק הזה איזה דברים ששמעתי מאבי הריני כפרת משכבו על אודות המקרא שבישעיה ט' "ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום", שפרוש המקרא הוא שהשם יתברך שהוא "פלא יועץ אל גבור אבי עד" יקרא שמו של מלך המשיח "שר שלום". (כן מובן בספרי אמת, כי גם לפי הפרוש שסובבים הדברים על חזקיהו, הוא מחמת שגם בו היה מבחינת משיח, כמובן בדברי חכמינו ז"ל ובפרוש רש"י שם עין שם). והיה רגיל לדבר מזה כמה פעמים. והכלל היוצא בקצרה מדבריו (הנובעים מדברי מוהרנ"ת ז"ל הקדושים בתכלית הקדשה), שלכאורה יש לתמה על זה כי הלא משיח צדקנו לא בלבד ענין השלום יתקן ויכניס בכל אחד, כי גם יכניס בכל אחד שאר מדות טובות כמו אמת ואמונה וכו', ולמה זה יהיה נקרא שמו הקדוש רק על ענין השלום, אבל מכל זה אנו רואין רוממות הדבר הזה. כי באמת כל גליותינו זה הוא רק מחמת שנאת חנם, ועל כן נתארך ונמשך כל כך. כי גלות בבל שאחר חרבן הראשון שהיה מחמת עבודה זרה וכו' לא נתארך רק עד שבעים שנה, וגלות האחרון הזה שנתהוה מחמת שנאת חנם נתארך ונמשך ברבוי עצום ומפלג בלי שעור וערך כל כך. כי הענין הזה של שנאת חנם וכן שאר דברים שבין אדם לחברו, אפלו יום כפור ויום המיתה אינו מכפר (עד שירצה את חברו), ומכל שכן וכל שכן על העון החמור של לשון הרע שהוא גרוע ביותר. וכמובן לכל משכיל בעמק פרוש המאמרי חכמינו ז"ל (ירושלמי פאה א) שאמרו על לשון הרע שהוא שקול כנגד עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים. אבל עצם ותקף ההתגברות דהתגברות שעל זה גדול ונשגב בלי שעור וערך, עד שגם הכשר שבכשרים והצדיק שבצדיקים אשר עמד בנסיון באמת, והטה שכמו לסבל על תורה ושבירת התאות וכו' ובענין זה גם בהם נפלה שלהבת.

כי מי לנו גדול משבטי יה ראובן ושמעון וכו' שהיו צדיקים נוראים כאלה וחזקים בהאמונה כל כך כמובא בספרי אמת, ואף על פי כן בענין הקנאה והמחלקת ולשון הרע ושנאת חנם גם הם נכשלו ונלכדו, עד שעבר על ידי זה מה שעבר.

גם מי לנו גדול משאול המלך שנאמר עליו בעת מלכו "בן שנה" וכו', ודרשו רבותינו ז"ל כבן שנה בלא חטא, ואף על פי כן בענין הקנאה והכעס וקבלת לשון הרע ושנאת חנם, נכשל ונלכד כל כך עד שמובא בספרי אמת על פסוק עוד היום בנב לעמד – עד היום עומד החטא ההוא.

והנה להביא לזה דגמות מספרי אמת יכלו המון יריעות, אבל על זה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו, על שעדין מרקד בינן, עד שגם בימינו אלה ובדורות הסמוכים מלבד המחלקת שהרבה והגדיל על יחידי הדורות בעצמם, כמו על הבעל שם טוב ז"ל ומכל שכן וכל שכן על אדמו"ר ז"ל כידוע, עוד לא נתקרר דעתו בכל זה, כי עוד התגבר בכל כחו להגדיל מחלקת ופרוד לבבות גם בין אנשיהם בעצמם כידוע (שבזה גמר מחשבתו ורצונו הרע ביותר ויותר). וכמו שספר מוהרנ"ת ז"ל ששמע מחותנו ר' דוד צבי ז"ל, שכל התרחקותו מהחבריא הקדושה של תלמידי הבעל שם טוב והמגיד זכר צדיקים לברכה הוא מחמת שנסע פעם אחת לשני גדולים מהם וראה והביט על גדל פרוד הלבבות שהיה ביניהם. אז דער איז בא דעם גיוועהין אפ גיפסקית מיט אלע זיינע מענטשין, אין דער איז בא דעם גיוועהין אפ גיפסקית מיט אלע זיינע מענטשעין [שזה היה מפרך אצל זה הוא וכל אנשיו, וזה אצל זה היה מפרך לגמרי, הוא וכל אנשיו]. ועל ידי זה נתרחק מהם לגמרי כידוע.

וכן בין תלמידי אדמו"ר ז"ל כנודע למי שבקי בזה קצת, שר' שמואל אייזיק ז"ל היה באמת איש כשר וצדיק, ואף על פי כן וכו', וכן הרב ר' יצחק וכו'. ובאזני שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו ששמע ממוהרנ"ת ז"ל שרצה וכו'. ומכל זה הביא לנו ראיה לענין מה שגם בימיו היו מעשיות כאלה כידוע לבקי בזה, כי זה כלל גדול שכל מי שלומד תורה נביאים וכו' והוא אומר שרק אז היו מעשיות כאלה, ועכשו לא, הוא בהמה ממש. כי כל הקלקולים המובאים בהם כלם נמצאים גם היום בכמה בחינות בכלליות ובפרטיות. כי גם בעצם שפלותנו בדור היתום הזה, בגדל ועמק תכלית תכלית דיוטא התחתונה שאנו מנחים כעת, עוד לא שב חרון אף היצר מאתנו, ועוד מתגרה בכל אחד בכעס וחמה בקנאה ורדיפת הכבוד, בלשון הרע ושנאת חנם, וכל אחד מדמה בנפשו שהוא מבין אמתי על חברו, שחברו מחריב עולמות והוא רוצה לבנותם, שחברו כלו שקר והוא כלו אמת. וזה הדבר בעוכרינו להרחיק מהאמת יותר מהכל, שאי אפשר להאריך כל כך בענין זה כי באמת כלנו כצאן תעינו וכו'. ולמאי נפקא מינה – למבעי רחמי. כי שומע כל זה יבכה וישמח בבכי ותחנונים, כלביא ישאג תפלה וצעקה ושמחה ירבה, אולי אולי מכל זה יחבא (ועל כן גם אנשי כנסת הגדולה קבעו לנו על זה לבקש ולברך שלש פעמים בכל יום ברכת שים שלום אפלו בשבת ויום טוב).

גם מזה יבין וידע כל אחד איך שיש לו ללמד זכות ולבלי להתרעם אפלו בלבו על חברו שחטא כנגדו, אפלו אם עשה לו מה שעשה, מאחר שההתגברות גדול ועצום על זה כל כך וכנ"ל, וכמובן בהמאמר חכמינו ז"ל רבן בגזל וכו' וכלם וכו' באבק לשון הרע. וכל אחד צריך לחשב בעצמו באמת בלי שום הטעאה אם הוא יוצא נגדו יתברך בכל הענינים, ואינו שומע חס ושלום בעצת היצר בשום דבר, אבל מאחר שעל כל אחד עובר מה שעובר, איככה יתרעם וידין את שכנגדו אפלו אם נכשל גם בדברים שבין אדם לחברו, מאחר שלא הגיע למקומו. וכמאמר אדמו"ר ז"ל בלקוטי תנינא סימן א', ומי הוא שיכול לידע ולהגיע למקום חברו וכו' עין שם.

ועין בלקוטי הלכות, הלכות חובל בחברו הלכה ג' אות ב' מה שכתב שם מוהרנ"ת ז"ל שכל מי שפוגם בכבוד ישראל חברו – על ידי זה פוגם בכבוד השם יתברך, כי קדשא בריך הוא וישראל כלא חד וכו' עין שם.

גם עין שם באות ה' שכל מי שהוא גדול במעלה ביותר, כשהוא פוגם בכבוד ישראל אז הקלקול גדול ביותר. עין שם.

גם עין בהלכות נזיקין הלכה ד' אות ל"ב מענין שלפעמים נדמה להאדם שחברו מתכון במעשיו להקניטו וכו', ובאמת חברו לא כון כלל כנגדו רק הוא עושה דבריו לפי תמו לצרך פרנסתו, ומי שהוא קפדן נח לכעס חס ושלום אז תכף הוא נוטר שנאה על חברו וכו' וכמים הפנים לפנים וכו' ואז גם חברו עומד נגדו עד שנתעורר מחלקת בין שניהם. ובאמת הוא בחנם כי לא נתהוה המחלקת כי אם על ידי שלא השתדל כל אחד לדון את חברו לכף זכות וכו'. וזה מרמז במשנה וכו' ולא יאמר פלוני יקפח פרנסתו, כי לזה רשות לעשות המשא ומתן ולזה רשות וכו' עין שם.

גם עין בהלכות שומר שכר הלכה ב' אות יוד שמיום בריאת העולם לא היה עדין שני צדיקים וכשרים שיהיו שוים לגמרי בכל תנועותיהם וכו', ועקר המחלקת הוא מחמת שכל אחד אינו מאמין בחברו שגם כונתו ורצונו לשם שמים, אף על פי שאין חברו מתנהג בדרכו ורצונו כי הבעל דבר מטעה את הלב וכו'. כי באמת ראוי לדעת שכל הרצונות של כל בני האדם וכו' נמשכים מרצון העליון וכו' ומי שיודע ומאמין בזה בשלמות, בודאי לא יחזיק במחלקת כי ידין את חברו לכף זכות תמיד. כי יאמר בלבו אף על פי שאני יודע בעצמי שכונתי לשם שמים לגמר מצוה הזאת וחפצי לשם שמים באמת, וחברי מעכב בזה, אף על פי כן גם כונתו לשם שמים כי יש לו ידיעה אחרת ונדמה לו שאין זה מצוה כלל, או שצריכין לעסק במצוה אחרת הגדולה מזה לפי דעתו. ואף על פי שאני חזק בדעתי מאד, ויש לי ראיות והוכחות אמתיות שצריכין להחזיק בדרך זה ובמצוה הזאת, אף על פי כן אפלו אם האמת הוא כדעתי מי יודע לאיזה שרש נמשך חברי וכו'. עין שם ויערב לנפשך מאד.

עד כה עזרני ה' לדבר ולרמז ולבאר קצת במה שראיתי ושמעתי מדבריהם הקדושים. והן אמנם שהלואי שאבין ואדע על כל פנים עשרת אלפים שנה לאחר התחיה דבור אחד מדבריו הנוראים כפי שידע אותו אדמו"ר ז"ל עוד בזה העולם, אבל עם כל זה מחמת שאדמו"ר ז"ל בעצמו הזהיר לכמה וכמה שישתדלו לחדש בתורתו (כמובא בלקוטי תנינא סימן ק"ה ועין שם מה שאמר לאחד בפרוש שאם יזכה לכון אל תכן כונתו בתורתו מה טוב עין שם), מזה מובן שהיה לו גם כמה כונות בדבריו הנוראים שגם אנחנו נוכל לידע ולהבין בהם קצת. כן נזכה ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים את כל דברי תורתו באהבה ובשמחה כרצונו הטוב אמן:

תם ונשלם שבח לבורא עולם