[כ]

ועוד זה כל עצם פרוש הכתוב גם לפי פשוטו. ובזה מכרח להאריך קצת ולהציע לכל זה שלש הצעות: הצעה ראשונה כי בכל הנ"ל תבין מרחוק כי לא דבר ריק הוא רוממות עצתו להתגרות עם האדמוני. וגם ממילא מובן שכמו שכל נפשות ישראל מכרחים להתקשר להרב דקדשה לקבל את הרוח חיים, כמו כן כל הרבנים בעצמם מכרחים להתקשר לרב העליון הנ"ל שמאתו לבד נמשך כל התקון, ושגם בדברי הרב בעצמו נמצאים מדרגות למעלה ממדרגות. כי גם אהרן שמאתו כל מנורת (תורת) זהב (המובא שם בפרוש הכתוב "ראיתי" וכו'), לא הגיע במדרגתו למדרגת משה רבנו עליו השלום (שלא קם כמוהו) אשר אליו לבד נתגלו כל השלש עשרה מדות בתפלתו. ושגם הוא עדין לא נתעלה בעליתו שלעתיד, בהתלבשותו בבן דוד (שבעצם התפלה) להתגרות עם האדמוני ולמחות זכר האלוף עמלק כאשר נבאר לקמן. הצעה שניה; הוא בהנ"ל. שכל חלקי התורה והגן הן הן הכלים המכרחים והמכשרים לקבל בהם מדרגת העדן והתפלה (כי התורה והתפלה תלויים זה בזה כנזכר בספר באורי הקודם באות י'). וכפי המבאר מדבריו הקדושים שנשמות ישראל הם העשבים והדשאים שבחלקי הגן. נראה מבאר שגם להרב העליון בעצמו לא נתן גדלת העדן רק בשביל רברבי דקדשה עם כל נפשות ישראל הנלוים אליו. כי בלתי הכלים לא יתקבל כלל בקדשה. הצעה שלישית; בענין בית ה' (שמשם יציאת המעין), שבפרוש רבנו ז"ל סובב זאת על עדן (עין לא ראתה כמובא בפרוש), ובאחדותו לפרוש הפשוט (כנזכר בהכללים שבבאורי הקודם), ממילא מובן שעקר נקדת העדן הזה (עין לא ראתה כנ"ל) היא בקדש הקדשים. אשר גם כל כלליות הכלים שבחלקי המקדש והמשכן היה באפן שתתקבל בהם הארת עצם לעדן הזה. ויש לבאר לפי זה שגם הם נחשבים כנגד עצם נקדת העדן הזה לכלי הגן והתורה שבנשיאי ישראל (שמהם הרוחות והנשמות לכל נפשות ישראל כנ"ל) אשר בהם תתקבל הארת זה העדן והרב העולה לשם כנ"ל: