ט

שמעתי מר' ישעיה שלום ששמע מאביו, שפעם אחת ספר רבנו ז"ל עמהם מענין עולם התהו, ואז אמר עצה לזה שישבע בנקיטת חפץ כשר, שכל ימי חייו לא יעבר עליו אחד משלשה זמנים הקבועים להיות אצלו ז"ל, הינו על ראש השנה ועל שבועות ועל שבת חנכה [כי אז היה זמן קהלה לכל, והשני זמנים אחרים היה החיוב רק על אותם שאינם רחוקים ממקומו כל כך, והרחוקים היו להם זמנים אחרים, הינו שבת שירה ושבת נחמו, כי אז היה ז"ל נוסע אליהם]. וגם לשבע שתכף אחר המיתה וההסתלקות הוא מכרח לבא אליו ז"ל, ואז יהיה הכל על נכון:

וספר לענין זה מעשה (כמדמה שאמר שכתוב באיזה פנקס), שבעיר אחת היה שם איזה רב שהיה לו אהבה גדולה עם בעל הבית אחד מהעיר, פעם אחת נתקשרו בתקיעת כף, שכל מי שיסתלק קדם יבא ויספר לחברו מה נעשה עמו, ונסתלק הרב קדם, ונשתהה הדבר עשר שנים, והגיע זמן הסתלקות הבעל הבית הנ"ל, וספר את הדבר לבנו ומסר לו כח התקיעת כף, ונשתהה עוד עשרה שנים, ונסתלק גם הבן ומסר התקיעת כף לבנו, ונשתהה עוד שמונה שנים, ובא הרב הנ"ל בחלום לבן בנו הנ"ל, וספר לו מה שעבר עליו. בעת שהניחו אותו בקבר, נדמה לו שהוא חזק ובריא על כל אבריו, ומה זאת שיעשו עול כזה לקח אדם חי ובריא ולקברו בחייו, רק מה לעשות, אחר כך בא על דעתו לנסות את עצמו אולי יוכל לעלות מקברו, ונדמה לו שהרים את הגולל עם עפר הקבר, ויצא מקברו. רק איך אפשר לכנס לעיר הלא הוא מלבש בתכריכים של מתים, והיה בדעתו להמתין עד חשכת הלילה בין השמשות ואז יכנס לביתו. ומרחוק הסתכל על העיר והכיר את הבתים, גם את ביתו הכיר. אחר כך בא על דעתו, שאי אפשר לו להכנס כך אף לביתו כי יפחדו בני ביתו. בתוך כך נדמה לו שהולך סרסור [טענדלער] ונושא מלבושים, ויש לו גם מלבושים ששיכים לו כמלבושי הרבנים, ודבר עמו אולי יעשה עמו חלוף על התכריכים, כי הם טובים וחדשים עדין וזה יום אחד שלבשם, ונסכם הסרסור ונתן לו מלבושים. ונכנס לעיר, כשנכנס ראה שאין זה העיר שלו כי יש שם בתים אחרים, וסבר בדעתו אולי טעה ונתעה לאיזה עיר אחרת קרובה, בתוך כך נשתהה קצת לתוך הלילה, ובכל בתי העיר כבו את הנרות כנהוג רק בבית אחד האיר עדין, ונכנס לבית זה והוא רעב מאד, כשנכנס, ראה ששם הוא [גארקעך] בית התבשיל, ושאל: יש כאן מה לאכול? והשיבו לו: יש, אבל יש לך מעות? השיב: אין לי, אמרו לו: בכאן אין אכל בלי מעות כי הוא גארקעך, ויצא בפחי נפש:

בתוך כך האיר היום כי אז היה לילות הקיץ, וראה מרחוק שני אנשים ויש להם איזה דין ודברים ביניהם, ונתקרב אליהם ופסק להם דין תורה אמתי [כך ספר ז"ל], ונתן לו אחד שני זהב, ונכנס לגארקעך וצוה לתת לו אכל, ומזגו לו קצת יין שרף ורצה לשתות:

בתוך כך באו שני שליחים, ואמרו: הבית דין שלח אחריך לילך תכף ומכרח לילך עמהם, כשבא אל הבית דין, נתרגזו עליו הבית דין מאד, ושאלו אותו: מדוע באת לכאן איש זר לפסק בכאן דין תורה אמתי, כמה זמן ממתינים אנחנו לזה שיבא לפנינו דין תורה אמתי, ועכשו באת לכאן ופסקת דין תורה אמתי? וצוו לחפש אותו אולי לקח שחד, וחפשו אותו ומצאו שני זהב הנ"ל, ופסקו הבית דין עליו להעביר ולהפשיט מעליו כל המלבושים ולדחף אותו לחוץ ערום, ועשו כך. והיה לו להרב הנ"ל צער גדול מזה, ואמר בדעתו שטוב לפניו לילך ולחזר אל קברו, כי מחיים כאלו טוב מהם המות, אבל איך חוזרים אל הקבר הלא אין לו תכריכים:

בתוך כך התחיל אחד לטען בשבילו, עד מתי יצערו אותו כל כך, יקחו אותו אל המשפט ויקבל את דינו ויפטר [ואמר רבנו ז"ל, מסתמא הזכיות שלו טענו כך בשבילו]. והשיבו: כי אי אפשר לקרב אותו עדין למשפט מחמת התקיעת כף שנתן בזה העולם, ומכרח מקדם לילך ולהודיע ולפטר מהתקיעת כף, ואז הלך והודיע לבן בנו אחר עשרים ושמונה שנים כנ"ל:

(אמר המוציא לאור: שמעתי באומין מאנשי שלומנו, שרבנו ז"ל סים כך, אבל מי שזכה להיות אצלי השלשה פעמים בשנה, הינו ראש השנה שבועות שבת חנכה ינצל מעולם התהו. ה' יצילנו אמן):