גם אשר ישתדל בנפלאות ארבעה כחות שנמצא בידיו הנוראים, להציל ולרפא לכל נשמות ישראל, ובפרט ובפרט לכל אשר יעוררם באתערותא דלתתא בדבור ובמעשה, שהיא נתינת הצדקה ואמירת העשרה מזמורי תהלים בבית ציונו הקדוש[71] נראה לפי עניות דעתי שמרמז כל זה בהארבעה פעמים יד הכתובים שם, הלא המה: "ידיה" – שלחה ב'כ'י'ש'ו'ר[72] "וכפיה" – תמכו פ'ל'ך[73] "כפה" – פרשה לעני[74], "וידיה" – שלחה לאביון[75], ועל ידי כל זה "לא תירא לביתה משלג הגיהנם" (כמו שפרש רש"י שם) כי כל ביתה לבוש ש'נ'י'ם'[76], וגם שאר דברי השבח הזה. כלם יבארו על זה למשכיל בצרוף שאר הקדמות וכמובא בלקוטי הלכות הלכות השכמת הבקר הלכה ד' עין שם. והמעין יבין מאליו, שמה שלא יזכירנו שם (וכן בשאר מקומות בדבריו הקדושים) כי אם בדרך כלל בשם צדיק, הוא מפני דרכי שלום וכבוד אלקים הסתר דבר, וגם כי אמנם שגם זה אמת, כי כל צדיק הדור יש בו בחינת משה משיח כמובא בדבריו ז"ל, אבל בודאי העקר הוא "ה"עלית על כלנה", שהוא משה משיח בעצמו, כנשמע כמה פעמים מפיו הקדוש בפרוש. וכאשר גם זאת מבאר בדברי השבח הזה, כי "קמו ב'נ'י'ה'" ראשי תבות ב'ן נ'פתלי ה'ירץ, וגם נ'פתלי ה'ירץ ב'ן י'הודא[77]; "ויאשרוה", ויאמרו, "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה"[78], ועל כן גם אם תבא בחשבון השלש תבות האלה – "עלית על כלנה" נביט ונראה שגם הם במספר שמו במלואו "נון, חית, מם, נון" עם האותיות והכולל (721).
[71] כמובן בלקוטי הלכות הלכות פריה ורביה הלכה ג', והלכות תולעים הלכה ד' אות ב' שענין התקון הזה שיך לענין הארבעה כחות שבידיו הנוראים המובאים בהמעשה של השבעה בעטליר'ס, עין שם ועוד בכמה מקומות השיכים לזה.
[72] י'עשה כ'ל ר'וחות ו'סערות ש'יהיו ב'משקל ראשי תבות בכישו"ר, וזה שיך לענין תקון הברית, כי סערותם יותר מהמשקל, הוא מעשו איש שעיר (עין בהלכות תולעים הנ"ל באות ז') שהוא אדום הממנה על פגם הברית, והמדה של היום הששי (כי זה ההתפארות של הבעטליר מענין הכחות הנוראים שיש לו בידיו הקדושות היה ביום הששי עין בהמעשה משבעה בעטליר'ס) שהוא כנגד יסוד הוא התקון לזה.
[73] פ'ל'וח כ'בד ראשי תבות פלך, מלשון "יפלח חץ כבדו" הנאמר לענין פגם הברית. וזהו עקר הגבורה שמובא בהמעשה לענין התפארות הזאת, שגם לאחר שפלחו את האדם וזרקו בו כל מיני חצים וסמים (והעקר בכבד, ששם הוא עקר אחיזת עשו הוא אדום ועמלק) גם אחר כן הוא תומך בידיו הקדושים, ומוציא מאתו את החצים שנזרקו בו ומתקן כל זה. (ועל כן כאשר גבר משה ידו – וגבר ישראל, ולהפך – וגבר עמלק. גם עין בלקוטי הלכות הלכות פסח הלכה ט' בסופה בהראשי פרקים מובא שם בבאור לענין החצים – הפסוק "חץ יפלח כבדו".
[74] כי 'אין עני אלא מן הדעת', על ידי פגם הברית שהוא פגם הדעת, ובפרישת כפיה תתן לו כל העשרה קבין חכמה ודעת.
[75] אביון הוא התאב לכל שגם בגשמיות אין לו מזון ומחיה, וגם זה על ידי פגם הברית כמובא בדבריו ז"ל על הפסוק "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם", ונתינת הצדקה של האשת חיל הוא התקון לזה.
[76] ש'נ'י'ם' ראשי תבות "ש'טיחה – על קברו הקדוש, נ'תינה – את הצדקה על שם נ'תן תתן, י' מ'זמורים" שכל אנשי ביתו ומקרביו לבושים בזה. ועוד יש לפרש בדבר אחר, כי "אל תקרי שנים אלא שנים" – הינו שכל ביתו לבושים בהשנים האלה צדקה ועשרה מיני נגינה, שהם מכונים כנגד שני כחות מידיו הנוראים המובאים בהמעשה (משבעה בעטלירס) עין שם, והשנים האחרים נתעוררים ממילא על ידי התאחדותם והתחברותם עמהם (ועין בהלכות תולעים הנ"ל באות י"א). ואגב אורחא אמרתי לכתב פה גם הנראה לפי עניות דעתי בענין הארבעה כחות שבידיו שכלולים מעשר עשר, כי זה בחינת 'אל תקרי ידיך – אלא יודיך' המובא כמה פעמים בדבריו ז"ל ובשאר ספרי אמת.
[77] וכנודע מאמרו הקדוש, שהעיד עליהם רבנו ז"ל בעצמו וויסען פין מיר וויסט, נתן נפתלי אביסעל.
[78] בעלה המובא כל פעם בדבר השבח הזה, מובן בספרי אמת כי מרמז על אור החכמה.