מט

זה הכלל שכל התורות קדם שרצה רבנו זצוק"ל לומר תורה, צוה לאנשי שלומנו שיתפללו מנחה בכונה גדולה כמו בערב יום כפור ויתודו. ובראש השנה היה אומר תורה בין השמשות מיום א' לב'. בשבועות גם כן כמו בראש השנה. ושמעתי שפעם אחת ישב רבנו זצוק"ל לומר תורה בחג השבועות אחר מנחה בעוד שהיתה החמה זורחת, וישבו כל הלילה אצל השלחן והתפלל ערבית בתוך הסעדה. וישבו עד שהחמה התחילה עוד הפעם לזרח בבקר יום השני ענה רבנו ז"ל ואמר, די זון קער זיך פאר חדושין, זי האט איבער גילאזט מענטשין ביים טיש, און האט צוריק גיפונען די אייגענע מענטשין ביים טיש [השמש עשויה להתפלא היא השאירה את האנשים אצל השלחן, והיא שוב פגשה אותם אנשים ליד השלחן]. ושמעתי אשר רבנו זצוק"ל לא היה ישן בשבועות שני הימים והלילות. רבנו זצוק"ל אמר בשבועות איז דער עקר דאס אויף זיין, און הושענא רבה דער עקר דאס זאגין [בשבועות העקר הוא להיות ער, ובהושענא רבה העקר הוא האמירה]: