פעם אחת קדם פסח היו מטיחין בסיד את בית רבנו זצוק"ל בברסלב, והיו מוציאים את כל כלי הבית לחוץ כנהוג. ועל הכלים הנשארים היו פורשים וילאות כדי שלא יתלכלכו. ופרשה בת רבנו ז"ל מרת אדיל על הזייגער [השעון] כפת ראש (קאפין טיכעל [מטפחת ראש]). וכאשר בא רבנו זצוק"ל אל הבית וראה זאת, אמר לה ניט מיט אזוי א זאך פאר שפרייט מען, ווארום עס איז פערהאנדין היינט אזעלכע פארמישטע מחות, וואס אפלו דאס איז זיי מבלבל [אין פורשים בדבר כזה, כי קימים היום מוחות כה מבלבלים שאפלו זה מבלבל אותם]:
ה
Documentation Index
גרסאות לקריאת מכונה / AI agents:
כל הזכויות בספר זה שמורות למלא וגדיש
טוען...