שיחות וסיפורים מרנ״ט ז״ל

הר' נחמן טולטשינער ז"ל אמר, מה שאיתא ששואלין "צפית לישועה" ופרש רש"י לישועה כללית כלומר הגאלה, בזה נכלל ששואלין לכל אדם בפרוש "כשהיית בצרה" אם היית מצפה לתשועת ה' ולא היית מתיאש:

בימי הר' נחמן טולטשינר ז"ל, היה בבאהפוליע אחד מאנשי שלומנו צדיק וישר הר' ישראל ליב אבי הר' אשר באהפליער. ובעת זקנתו היה חפצו להעתיק מושבו לאומאן, ושם סמוך להקלויז לבנות לו מכיסו בית מיחד, ואחר פטירתו יהיה ירשה שיך להקלויז, ותמיד יהיה עוסק בעבודת ה', ובכל פעם להיות על ציונו הקדוש אשר דרכו היה לפעמים לבלות כל הלילה על ציונו הקדוש, וכן ביום אחר התפלה ולא טעם כלום, הלך על ציונו הקדוש ושהה שם ערך ארבע חמשה שעות. ומה טוב היה לפניו כשיהיה מושבו באומאן אצל הקלויז. אבל הר' נחמן הנ"ל מאן בזה מטעמים ידועים לו, ועוד משום שקשה לשני צדיקים לדור במקום אחד, והר' ישראל ליב היה מחזיק בדעתו שאמר שכונתו באמת לשם שמים. וכן אמר כמה פעמים אחר השתטחותו על ציונו הקדוש שכן צריך לעשות (על פי המקבל אצל אנשי שלומנו מעשה שהיה בימי רבנו ז"ל שכשאחד מספק באיזה דבר שקדם ההתבודדות אודות זה ישוה בדעתו ההן והלאו ואחר ההתבודדות איך שיפל ברעיון הראשון כן יעשה). אבל קשה הדבר מאד לבא לבחינה זו באמת (שהמדמה מאד מאד מטעה את האדם שפעל בדעתו ההן והלאו שוה, ובאמת אחר ההתבודדות רעיונו הראשון אחר האפן שחפצו המדמה נוטה):

פעם ספר הר' נחמן ז"ל שהזדמנו יחד על ציון רבנו ז"ל, אמר לו ר' ישראל ליב הנ"ל, נקריב משפטנו לפני רבנו ז"ל. בשעה שאמר לי זאת, חיל ורעדה אחזתני שזה בחינת 'המוסר דין לשמים', אבל מה לעשות ואין לסרב בזה. אמרתי לו אם כן נציע כל אחד לפני רבנו ז"ל את טענותינו, וכן עשינו. כשירדנו משם והוא הר' ישראל ליב הנ"ל באחת, שרעיונו הראשון גם אז היה שכן יעשה כמו שלבו חפץ וכן עשה. והעתיק מושבו לאומאן אצל הקלויז, ולא הוציא שנתו רחמנא לצלן:

פעם שאל הר' נחמן את מוהרנ"ת ז"ל, מדוע אינו מוסר את מגלת סתרים מרבנו ז"ל לבנו ר' יצחק ז"ל ולרבי אפרים בן רבי נפתלי ז"ל. ענה לו איך בין אויף זיי ברגז זיי זענין מארק מענטשין, זאלין ניט זיין קיין מארק מענטשין וואלט זיי דער אויבערשטער אויך אויס געפיהרט [אני כועס עליהם כי הם אנשי שוק. לולא היו אנשי שוק היה הקדוש ברוך הוא מצליח גם אותם]:

הר' יצחק ז"ל קדם שנכנס לפרנסת הפאסט בטולטשין, והיה עני גדול קרוע ובלוי. והיה חפץ לפרש מעסקי העולם לתורה ועבודה, ובלבד שאביו מוהרנ"ת ז"ל ישגיח עליו ועל בני ביתו, אבל מוהרנ"ת מאן בזה. מכלל דבריו אודות זה נשמע שאמר, שהבטחון שיש לו, צריך בשבילו לבד, וקשה לו למצא בטחון גם בשביל בנו. חפץ היה שבנו הר' יצחק יעמד בנסיון, אבל אחר כך כשלא עמד בנסיון ונכנס להפאסט, מחשש שלא יפל יותר חס ושלום על ידי דאגה וגעגועיו, אדרבא חזק אותו בכל פעם במכתבים:

אמר הר' נחמן ז"ל מטולטשין, לאחד שהיה משבח מאד דוקא את הפרנסה עם איזה משרה ביער (לפי יקרת ההתבודדות על פי דרך רבנו ז"ל), אמר על זה צו גיין כסדר אליין אין איין וואלד, אבער מען קאן ווערען איין גרויסער ערליכער יוד (על ידי התבודדות כראוי). אבער פארקערט מען קאן ווערען איין גרויסער הולטאיי (על ידי מחשבתו והרהורים רחמנא לצלן) [ללכת תמיד לבד בתוך יער או שיכול על ידי זה להעשות יהודי כשר, או להפך אפשר להעשות פוחז גדול]:

אחד התאונן לפני הר' נחמן הנ"ל שאפשר לו להתפרנס על ידי משרת אצל אחד מאנשי שלומנו אם היה חפץ בו, ומחמת שהוא ממאן בו מכרח הוא להיות נושא משרה זו אצל אחד מקלי עולם, ונמצא אינו עולה יפה ברוחניות בעבודת ה'. אמר לו על זה מדוע אינך זוכר "ואת העורבים צויתי לכלכלך" נמצא שפרנסת אליהו היתה דוקא על ידי "העורבים":

אחד מידידי נעוריו של מוהרנ"ת ז"ל, מחמת שנשא אשה במאהליב, נעשה גם תושב מאהליב. ושם עסק במסחר, והתחיל להנהיג מסחרו בגדולות בעזר הלואות כמנהג הסוחרים. אבל לא הצליח בדבר העסק, והתחיל לירד מטה מטה, עד שעם הזמן נשאר בערום וחסר כל ואין [לו] לסלק חובות, ובכן מיראה ופחד מהבעלי חובות נעשה בורח, אולי רוח והצלה יעמד לו במקום אחר, שימצא לו מקור פרנסה וגם מעט מעט לסלק החובות. כשברח היה דרכו דרך ברסלב. משבא לברסלב זכר ששם יש לו ידיד נפש הוא מוהרנ"ת ז"ל, בכן פנה אליו. ומחמת שהוא אורח, בקש אותו מוהרנ"ת ז"ל לאכל אצלו, ושאלו אודות שלומו ומצבו. והוא ספר לו את כל אשר קרהו. ובכן מצא לו עצה להיות בורח כמנהג הלווים ואין להם לשלם, ודעתו לנסע לאיזה מקום ששם יש לו איזה קרוב איש אמיד, והוא יעמד לו לעזרה בצרה, לתת לו משרה. כשגמר כל הספור, אמר לו מוהרנ"ת ז"ל בודאי אתה בצרה גדולה, אבל עצתך אינה עצה. תבא לקרובך והכרת פניך תענה לו על שפל מצבך, תכף יראה לך אותות אי רצון מביאתך אליו, וגם את ידו הריקה יקמץ לתת לך לתוך ידך, ועם אמירת "שלום עליכם" בשפה רפה, יושיט לך את ראשי אצבעותיו. ואולי יתן לך לסעד אצלו סעדה אחת או שתים, ועל לינת לילה אני מספק אם יתן לך אצלו. ואולי גם שם בבית המדרש לא יתנו לך מקום ללון, שבמקום שאין מכירין אותך יש הצדק לחשד אותך לגנב, ואין זה עצה כלל וכלל. ואמר לו מוהרנ"ת ז"ל עצתי, אנטלופין נור צום אייבערשטין [לברח רק אל ה'], שתשוב למאהלוב ולא לביתך אך ישר לבית המדרש. ועקר בית מנוס שלך יהיה תורה ותפלה, ושם הכל מכירים אותך שאין אתה גנב חס ושלום, ואדרבא לסוחר נכבד שנמעד במסחרו ובאנס נעשה בעל חוב ויורד ומחסר פרנסה. והשמש מבית המדרש אדרבא יקבלוך בכבוד, וימציא לך סעדות. ועוד יתן לך כר תחת מראשותיך. וכשיודע הדבר לאשתך וקרוביה ויהיו באים אליך בצעקות וקולות בטענות הנשמעות, לא תענה להם דבר, ואחת יהיה לך השתיקה. ועם זה בטוח אני שה' יהיה בעזרך בקרב הימים. דברים אלו שיצאו מלב צדיק אוהב נאמן נכנסו ללב ידידו וכן עשה. ומברסלב שב למאהליב וישר לבית המדרש על התורה והעבודה, והכל היה כמו שאמר לו מוהרנ"ת ז"ל, השמש קבלו בסבר פנים יפות וקרבו בכל מיני התקרבות, ואחר איזה ימים באו לבקרו אשתו וקרוביה בצעקותיהם וטענותיהם, והוא באחת "השתיקה יפה". עברו עוד איזה ימים וכל העיר עם ענין זה כמרקחה. עד שכמה ממכיריו ואוהביו נתעוררו לרחם עליו ועל בני ביתו ולעשות לו מעמד פרנסה, וקבצו סכום כסף ויסדו לאשתו מעמד בשוק עם מעט סחורה. והשם היה בעזרו שאשתו התחילה מעט מעט להצליח, והוא גם כן יצא לפעמים מבית המדרש לעזר לה, עד שהעסק הלוך וגדול, עד שהיא נעשית אשת חיל ממציאה כל הפרנסה ברוח, וגם סלוק החובות. והוא לפעמים יצא לעזר לה מעט ולבקר ספר החשבונות. ובכן כתב למוהרנ"ת ז"ל את כל זאת. ואשרי לו שזכה שעל ידו נתגלגל זכות גדול כזה:

בטולטשין היה אחד עקיבא מלמד. והיה בקי בש"ס ופוסקים ראוי להוראה, גם בקי בספרי אמת וספרי צדיקים, אבל גם בקי בספרי פלוסופיא חקירה ואפיקורסות עד שחבר איזה ספר לצנות מצדיקי הדור, אבל היה כאחד היראים בזקן ופאות ארכות. ואצל אנשי עירו היה נחשב לירא מלמד. פעם אחת היה בברסלב, ונכנס למוהרנ"ת זצ"ל בכדי לעשות לצנות מכל מה שיראה וישמע אצלו. ובכן בקש קדם כל ממוהרנ"ת ז"ל שיאמר לו דבר תורה. ואז אמר לו בשם רבנו ז"ל המאמר הקטן בלקוטי מוהר"ן אודות מה שהצדיק דורש את הבא אליו למצא אבדתו אם הוא רמאי כמו שכתוב "עד דרש אחיך" אותו. כששמע עקיבא זאת וידע עד היכן דברי מוהרנ"ת ז"ל מגיעים, כשיצא ממוהרנ"ת ז"ל לא זה לבד שלא עשה שוב לצנות, אדרבא ספר כמה פעמים לאנשים מארע זו ושבח את מוהרנ"ת ז"ל. וזה הוא עקיבא מלמד שלמד אצלו מפרסם באנשי שלומנו הר' צבי פסח ז"ל מטולטשין מחתנו של הר' נחמן טולטשינער ז"ל, שעל ידו דיקא נתקרב הר' צבי הנ"ל לאנשי שלומנו. שפעם עוד בהיותו תלמידו אמר לרבו עקיבא הנ"ל, עם מה שאתם אינכם מאמינים בהבעל שם טוב ז"ל, בזה אין אני אתכם בדעה אחת, ואני מאמין בהבעל שם טוב ז"ל. בזאת אמנם אני מסתפק לאיזו כת מהחסידים להתקרב, ובכן שואל אני אתכם מה דעתכם על זה? השיב לו: אם להתקרב לכת החסידים המבחר הוא כת "הברסלבר". מאז נתקרב הר' צבי הנ"ל לאנשי שלומנו, וזכה להיות מחתנו של הר' נחמן טולטשינער תלמיד ומשמש מוהרנ"ת ז"ל, וזכה שעל ידו נדפסו איזו מספרי רבנו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל בארץ ובחוץ לארץ. בנעוריו היה בארץ וחזר לחוץ לארץ ולזקוניו חזר שוב לארץ, וחי ערך שנה. ובשנת תר"ע נפטר פה ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן תנצב"ה. עקיבא הנ"ל מחסרון פרנסה נתקרב להרב דוד'ל טאלנער, ובקש ממנו שיתן לו איזו מקום רבנות ונתן לו העיר דאבאווע סמוך לאומין:

פעם אמר מוהרנ"ת ז"ל לאחד, אז דוא וועסט זיצען מיט איין אשה, און דוא וועסט מיר זאגין אז דוא ביסט איין עהרליכער יהוד – וועל איך דיר גלויבען. אבער ניט זיצען מיט אן אשה, און דוא וועסט מיר זאגען דוא ביסט איין הערליכער יהוד, וועל איך דיר גאר ניעט גלויבין [כשתשב עם אשה ואתה תגיד לי שאתה יהודי כשר אאמין לך אבל לא לשבת עם אשה, ואתה תגיד לי שאתה יהודי כשר, אני לא אאמין לך כלל]. וכן נכדו הר' מיכלי ז"ל מטולטשין אמר לאחד שהיה שרוי בלא אשה, דוא ביסט דאך נישט קיין גוטער [אתה הרי לא טוב]. התורה מעידה "לא טוב היות האדם לבדו":

פעם אמר מוהרנ"ת ז"ל לאחד, איך גלויב אז [אני מאמין ש] אשרי איש שישמע למצותיך, און אויב דוא ביסט דאס – וואויל איז דיר [אם זה אתה – אשריך]:

אצל דודו של הר' נחמן טולטשינער הר' יודיל אחי אביו בהייסין, אחרי שיחה ארכה של מוהרנ"ת ז"ל עם אנשי שלומנו אודות התכלית, אמר המסקנא דיא וועלט איז נישט און מען קען זיא ניט בעקומען. תורה ועבודה איז יאה און מען קען דאס יאה בעקימען [העולם הזה הוא לא, ואי אפשר לקבלו, תורה ועבודה זה כן ואפשר כן לקבלו]. וזאת שמע הר' נחמן הנ"ל בהיותו נער ונתפעל מזאת המסקנא עד שאצלו נעשה מסקנא להיות תמיד דבוק ומקרב למוהרנ"ת ז"ל. (בזה יש עוד לכתב מהשתלשלות התקרבות הר' נחמן הנ"ל). וזה סדר השתלשלות התקרבות הר' נחמן טולטשינער ז"ל:

זקנו הר' יצחק היה מאנשי רבנו ז"ל ולמדן מפלג. ובכן פעם אמר לו רבנו ז"ל אתה למדן, ובכן אמר לך איין למדניש פשעטיל [פלפול למדני]. ולו אמר הפרוש שבלקוטי מוהר"ן על פסוק: "ויענו כל העם וכו' וישב משה את דברי העם" וכו'.

בנו הר' אברהם (שעל שמו נקרא הר' אברהם זצ"ל) היה גם כן מקרב לאנשי שלומנו, אבל לא כל כך, ואשתו הראשונה כשנפטרה השאירה לו שני יתומים קטנים ילדה וילד, הוא הר' נחמן טולטשינער ונשא לו אשה שניה. אחר זה בקרוב נפטר גם הוא (ואז היה הר' נחמן ז"ל כבן שמונה שנים) ונשארו היתומים הקטנים על האם החורגה, שהמה היו כמובן למשוי כבדה עליה, והיא עוד אינה מחיבת להחזיקם. ובכן כאשר היו לר' אברהם הנ"ל עוד ארבעה אחים, ובכן מצאה לה עצה להובילם לאחד מהאחים, הוא דוד היתומים. אבל לאיזה מהם שתובילם יטען שתובילם להשני, וכן השני והשלישי. ובכן כאשר ידעה שבהייסען יש אחד מהאחים הר' יוסיל עליו השלום, והוא העשיר שבהאחים סוחר ונכבד, ובכן הובילה אותם להייסען וכונה השעה שתבא לשם בלילה. ותכף בבאה להייסען הלכה עם היתומים לבית הר' יוסיל הנ"ל והושיבם על הפריזבע [מקום שיושבים הקבצנים] ותצוה עליהם, בבקר מי שיגש אליכם וישאל אתכם מאין אתם? בני מי אתם? תאמרו האמת כמו שהוא. ותכף נסעה לדרכה. וכן היה, בבקר כשיצא הר' יוסיל הנ"ל מפתח ביתו וראה שני ילדים יושבים על הפריזבע, ושאל אותם כנ"ל והמה השיבו לו כהלכה והמה בני אחיו הר' אברהם ז"ל. והבין דבר מתוך דבר באין ברירה מה לו לעשות. ובכן הודיע זאת גם לשאר אחיו. ואחד מהם לקח לו את הילדה ואצלו השאיר את הילד הנ"ל. ומחמת שהר' יוסיל הנ"ל משום שהיה טרוד בעסקיו גם היה ברחוק מקום מאומאן, לא היה מהנוסעים התמידיים על ראש השנה לאומאן. ממילא יותר היה נמשך אחר המתנגדים עד שפעלו אצלו להסיר הריקען [הכריכה] מעל ספר התפלות של מוהרנ"ת ז"ל. ובכל זאת מחמת שמוהרנ"ת ז"ל בכל עת היותו בהייסען היתה אכסניא שלו אצל הר' יוסיל הנ"ל, היה מכרח היתום הנ"ל לשמש את מוהרנ"ת ז"ל על פי פקדת דודו שהיה מקבל את מוהרנ"ת בכבוד גדול בביתו. ובכל עת היותו אצלו היה מכבדו והדליק כמה נרות בלילה לכבודו, עד שפעם אמר מוהרנ"ת ז"ל, שבבית הר' יוסיל יש לו הרחבת הדעת. וכשנסע מוהרנ"ת ז"ל לארץ ישראל היה גם כן עם דרכו בהיסען על פורים ואצלו אכל סעדת פורים במסבת אנשי שלומנו. ואז שמע הר' נחמן הנ"ל המסקנא הנזכר לעיל. ואחרי השיחה שלח אותו לשוק לקנות איזה דבר, וכל זמן הליכתו לשוק ספר שעשה קשר במחשבתו להיות דבוק תמיד במוהרנ"ת ז"ל. וכן אחר כך סבב השם יתברך שדודו נתן לו אשה בברסלב, וכמובן היה תמיד אצל מוהרנ"ת ז"ל. אבל בזמן קצר אשתו ראשונה זו נעדרה, ולא ארך הזמן ולקח לו אשתו השניה בטולטשין גם כן סמוך לברסלב. ורגלי היה הולך תמיד לברסלב למוהרנ"ת ז"ל: