רבנו זצוק"ל בא לברסלב ביום ג' ואז היה יום השוק (יריד), ובאו אנשים וספרו ענין רבנו זצוק"ל שהוא ממאס במנהגי המפרסמים, הינו שעשו ההתאספות של אכילה ושתיה עקר בעבודת השם יתברך (ופעם אחת אמר רבנו זצוק"ל איך קאן שוין ניט אויס שטיין זיערע פראזניקעס [איני יכול לסבול את החגיגות שלהם]), אבל רבנו זצוק"ל אינו מדבר אלא מתורה ותפלה, והוא מצוה להתודות לפניו. ואחד ששמו וואלטשי נתנאל'ס, אמר על אחד מאנשי רבנו זצוק"ל אני ראיתי וידויניק. וכל זה ספר לגנאי בדרך לצנות. וכאשר שמע זאת רבי נפתלי, בזה את וואלטשי נתנאל'ס הנ"ל וקלל אותו באביו ואמר, את זה אתה מבזה, זאת חפצי ורצוני דיקא. ורבי ליפא נסע לרבנו זצוק"ל על שבת. ואז היו משך ימי הסליחות ארכים, ובא הר' ליפא בחזרה מרבנו זצוק"ל לביתו. ובמוצאי שבת קדש עמד תחת הריבע [תנור חרף] ואמר סליחות ועננו בכונה גדולה ובקול חזק. ויישר בעיני מוהרנ"ת ורבי נפתלי זצוק"ל אמירתו מאד. כי הוא היה כבר קצת חסיד ישן, ואף על פי כן נתחמם ונתחדש, אם כן זהו חדוש. על כן נסעו גם הם תכף. והלכו הר' נתן והר' נפתלי לשוק לשכר עגלה לברסלב ופגעו בר' ליבוש שרצה לסע לאיזה מקום גם כן דרך ברסלב. ויאמר להם שגם הוא יסע עמהם לרבנו זצוק"ל. ויסעו יחדו ובאו לבית רבי בעריל דוברישיס. ויראו את בית ר' בעריל דוברישיס שהוא מלא מעשיות ומופתים מרבנו זצוק"ל. וספר מוהרנ"ת בזה הלשון: האב איך געזען אז די שטוב איז שוין פול מיט דעם רעבין [ראיתי שהבית היה כבר 'מלא' מרבנו]. ואחר כך נכנסו לרבנו זצ"ל, וסדר כל אחד את יחוסו מאבותיו כי גם רבי נפתלי היה יחסן נכד הרב מסקאהל, וגם הר' ליבוש היה יחסן וענה רבנו זצ"ל ואמר גאלע גוטע יודין [כלם יהודים טובים]. ואחר כך אמר מוהרנ"ת זצ"ל שהוא קרוב קצת עם רבנו זצ"ל מחמת מחתנות מחמיו עם הרב רבי נחמן מהארידענקע. ואז אמר רבנו זצוק"ל אצינד בין איך שוין ניט עלינט [עכשיו אני כבר לא בודד]. ואמר רבנו זצוק"ל מיר קאנען זיך שוין פון לאנג, נאר מיר האבן זיך שוין א צייט ניט געזעהן [אנחנו כבר מכירים מזמן, רק זה זמן שלא התראינו] ואז ספר רבנו זצוק"ל שלשה מעשיות.
מעשה ראשון מהרב מורנו הרב מרדכי מנעסכיז, שפעם אחת בא אליו אחד מאנשיו והתנצל לפניו בענין פרנסה ומעות דירה וכו', ואמר לו הרב הנ"ל אני רוצה שכל הבית שאתה דר בה יהא שלך. והאיש הנ"ל היה בדירה גדולה שדרו עמו שכנים הרבה וגם אכסניא היה שם, וכשנכנס האיש לביתו ואחר כך מת הבעל הבית ונפל בירשה להיורשים ונפל הבית מהצלחתו כי (עס האהט זיך אריין געחאפט די ניט גיטס) היה שם רוחות וכו' ומתו בה כמה אנשים שקנו הבית הנ"ל, ונעשה מזה שם רע על הדירה, ועל כן פסקו ממנה העוברי דרכים לאכסניא. וגם השכנים יצאו ועשו הכרזה למכרה, ולא היה עליה שום קונה מחמת השם רע, ועל כן בכל פעם פחתו ממחירה עד שעלה מחירה מעט מעות. ואז נכנס בלב האיש הנ"ל דברי רבו מנעסכיז ז"ל הנ"ל והלך וקנה אותה, ומאז התחיל לחזר ההצלחה של כל הבית והתחילו לעבר בה עוברי דרכים הרבה ונעשה עשיר. ואחר כך נסע לרבו הנ"ל, כשרצה שוב לנסע לביתו נכנס לטל רשות מרבו לסע לביתו. והבין מתנועותיו שאינו נותן לו רשות בלב שלם כמו שהיה רגיל תמיד. ויירא לסע וכן היה כמה פעמים שבכל פעם שנכנס לטל רשות וכו' כנ"ל ועל כן נתמהמה שם שלש עשרה שנים. ואמר רבנו ז"ל שכשהיה שם בעת שחזר מארץ ישראל עוד מצא שם האיש הנ"ל (והפחד היה שלא ימות כמו שמתו הבעלי בית הקודמים, ואחר החמשה ימים שהיה שם רבנו ז"ל ונפטר הרב הנ"ל ונסע לביתו ונפטר תכף) ובזה המעשה רמז להם רבנו ז"ל שיתנו מאד את לבבם לכל דבור ודבור שיוצא מפיו הקדוש אפלו במלי דעלמא (ואפלו על תנועותיו) ולבל ידמו בנפשם שעל פי פשוט הוא מדבר את דבריו חלילה.
מעשה שני מהרב רבי שניאור זלמן מלאדי ז"ל שהיה לו תלמיד שאמר שמונה שנים תורה על תורה אחת מהרב ובזה רמז מיד על מוהרנ"ת ז"ל שירבה מאד לחדש בתורתו הקדושה.
מעשה שלישי מהתקרבות רבי מיכל מזלאטשוב ז"ל להבעל שם טוב ז"ל, ובעת שנכנס ר' מיכל להבעל שם טוב נפל עליו יראה מהבעל שם טוב, ואחר כך נפל מהיראה מהבעל שם טוב, ועלה בדעתו של הר' מיכל ז"ל אולי הוא עם הארץ. ומפני כך נפל הבעל שם טוב ז"ל בעיניו כמו שמובא בגמרא 'עם הארץ בתחלה התלמיד חכם דומה עליו ככלי זהב וכו' ואחר כך ככלי חרס, כיון שנשבר אין לו תקנה'. ואז אחז אותו הבעל שם טוב ז"ל ואמר לו: מיכלי ביסט א עם הארץ [מיכלי אתה עם הארץ]. ובאותו העת כשבא מוהרנ"ת לרבנו ז"ל, היה גם כן כנ"ל. ונפל בדעתו גם כן ענין הנ"ל, וספר לו רבנו ז"ל זאת המעשה, ואחז אותו בידו ואמר לו מיכל ביסט א עם הארץ [מיכלי אתה עם הארץ], ובזה כון לו מחשבתו שחשב אז, ונתבהל ונשתומם מאד בראותו בעיניו כי לא נעלם מאתו כל מחשבותיו ורעיונותיו העולים על לבבו. ומאז נמשכו אליו בהתקרבות גדול מאד וכו' כמובא בספר "כוכבי אור" חלק אנשי מוהר"ן סימן ג':