אמת ואמונה

פתיחה לחלק שני הנקרא בשם אמת ואמונה

מה גדלו חסדי ה' ונפלאותיו אשר עשה עמנו בדורות האלה, בתוך מעוף מצוקתנו בגוף ונפש, בעצם התהו ובהו וחשך על פני תהום אשר גברו באלה העתים, חשב מרחוק להיטיב אחריתנו ולהשיב שבותנו והודיענו ברחמיו מהרוח אלקים – דא רוחו של משיח המרחף גם היום על פני המים הזידונים, העוסק לכלות ולבער לכתת ולשבר ראשי התנינים שעליהם המטמאים והמתעבים שמני הדעת והתבונה של כל נפשות ישראל (כל אשר יחכם יותר נכרכים אחריו יותר). ועל כלם יתעלה ויתגדל בפך השמן הנשאר בחותמו להאיר ולהזריח בלב כל הנתעוררים לצאת מכסילות תהלוכתם בחשך, להודיעם מרחוק כי אין חכמה כחכמת האמונה הקדושה אשר בכל חכמה לא תשיגנה (ועל כן היא מכנה בשם "לית לה עינין" כמבאר בלקוטי א' סימן ס"ב), ואין עמק כעמק דבריו הנאמנים היוצאים ומאירים כשמש בצהרים לידע ולהבין על ידם גם דברי שאר ספרי אמת באפן שגם הם יהיו לו לסם חיים אמתיים ונצחיים:

ובראשונה נבא לדבר על אודות הרחקת הלמוד בספרי מבוכותיהם, שמאד מאד צריכים לזהר לבלי להביט בספרי פסיליהם אפלו הבטה כל שהוא כי כבר הודיענו חכמינו ז"ל (סכה נב.) שדרך היצר הרע למשך על האדם כל העברות בחבלי השוא, ואחר כך "כעבות העגלה חטאה", ומכל שכן בהאסור הזה הכולל כל האסורים שבתורה. ומרב תאות האדם לדבר האסור, ידמה בנפשו מה אכפת לי אם אראה קצת בדבריהם, הלא אני לא אומר כדבריהם חלילה, ולא אהיה נצוד על ידי זה בידיהם, כמאמר הכתוב (משלי א): "כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף" אך, "הם לדמם יארבו", כי אחד מני אלף שימלט ויצא ממצודתם אחר הלכדו בהם. והרי זה דומה כאומר אטעם נא קצת בשר חזיר, ואחר כך אקיא אותו. כי רבם ככלם של לבבות הטמאות והמגללות של אנשים כערכנו אם מוסיפים עוד לבא במדור טמאותיהם המלאים קלפות ועבודה זרה, בלי ספק שהם נדבקים ונשתרשים בהם על ידי כל קריאה וקריאה, ועל ידי כל הבטה והבטה נמצא מין את מינו ונעור לעקרם ולשרשם עד היסוד בהם^[21]. ומי שלא ישמע לדברינו אלה וירצה לסמך על דעתו שלא יכשל ולא יטה מן האמת אפלו כשיעסק בספרי פסיליהם, בטח ישתקע שם לעולמי עד כי השם יתברך בעצמו בשביל כח הבחירה מניח לו מקום להסתפק קצת, והאפשרות והיכלת לנטות מן דרך האמת כשנכנס במקום סכנה כזאת רב ועצום הוא מכל דבור ומכל מדע.

הלא הבט וראה מה שמובא בדברי מוהרנ"ת ז"ל בהלכות שבועות ובהלכות כבוד אב ואם הלכה ב' שאף על פי שדרך השם יתברך לקרב את האדם בכמה דרכים, אך אף על פי כן הוא מניח לו מקום להסתפק קצת בשביל נסיון ובחירה, וכשמתחזק באמונה שלמה וכו' אבל אם ירצה לבקש תואנות לפרש נותן לו השם יתברך מקום לטעות יותר ויותר, וצריך אחר כך יגיעות גדולות ועצומות ביותר קדם שיזכה אל האמת וכולי האי ואולי עד שיכול לפטר מן העולם ולא יזכה אל האמת וכו', עין שם היטב^[22]. וגם בשאר מקומות בדבריו הקדושים. כי בכל זה תבין ותדע גם פרוש המקראות ומאמרי חכמינו ז"ל המורים על זה כמו למה תתענו ה' מדרכיך (ישעיה ס"ג) וכן "השא השאת לעם הזה" (ירמיה ד') וכן בדברי חכמינו ז"ל (יומא לט.) אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה וכן מה שאמרו (אבות פרק ב') שכר עברה עברה, שאין לדחק עצמו בהם כמו שדחקו בזה המפרשים ז"ל, כי אף על פי שגם דבריהם כנים ואמתיים כי בודאי גם אחר כך אין מכריחין את האדם שיחטא ויפשע ביותר כי גם אחר כך הבחירה חפשית בידו לעשות כרצונו, אבל המקראות ומאמרי חכמינו ז"ל אין יוצאין מידי פשוטן שאם האדם חוטא ומטמא את עצמו ומבקש תואנות לפרש מאחרי המקום, אז בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (מכות י:) עד שנתעה ונטעה דעתו ולבבו עד שקשה לו אחר כך ביותר להתגבר על יצרו. ומחמת זה אמרו חכמינו ז"ל (מועד קטן כז:) 'עבר ושנה נעשה לו כהתר', וכל הדברים דומים לו למישור חס ושלום. וכמו שמצינו גם אצל כלל ישראל^[23], שכאשר פגמו וקלקלו ואמרו למשה: "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ". מיד אמר השם יתברך למשה: 'חייך שאני נותן להם מקום לטעות', וכן נתקים אחר כך שבאו המרגלים ואמרו מה שאמרו^[24], עד שהיה קשה להם ביותר לעמד בנסיון ולשמע בקול משה רבנו עליו השלום, אחרי אשר הוא בעצמו בחר באנשים האלה על פי הדבור ושלחם לרגל את הארץ, והם באו ואמרו כי "ארץ אוכלת יושביה היא" ושאר דבוריהם הרעים:

ואף על פי שחכמינו ז"ל חולקים בפרוש הכתוב: "ואתה הסבות את לבם" וכו', כי במסכת ברכות ל"א: אמרו שם אליהו הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר ואתה הסבות וכו' אמר רב שמואל בר רב יצחק מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו לאליהו דכתיב: 'ואשר הרעותי', ובמדרש רבה פרשת קרח איתא שם שלא אמר זה רק בלשון אם אין אתה עונה אותי אני אומר "אתה הסבות" וכו', ומשמע משם שאליהו לא רצה לאמר שהקדוש ברוך הוא מסב לב האדם ונותן לאדם מקום לטעות אבל כפי הנראה שגם במדרש יש לפרש שלא בא אליהו לאמר שהקדוש ברוך הוא מסב לב האדם לגמרי שלא יהיה ביכלתו ובחירתו לשוב עוד, זה לא יאמר אליהו חס ושלום. אבל מכל מקום זה אמת ברור וצדק שאם רוצה האדם לפרש, נותן לו השם יתברך מקום לטעות יותר ויותר. כי הלא גם אמונתנו הפשוטה המבארת בתורת משה מורה על זה כי "ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו" ואין שום מציאות וכח גם לשום סטרא אחרא וכפירה בעולם מבלעדו יתברך^[25], וכל מחשבה ורעיון הנכנס בלב האדם [גם המחשבות שאינם טובות וכל מיני עקמומיות שבלב^[26] הכל נסבב ונשלח לו ברצון השם יתברך בעצמו כביכול]. ואף על פי כן נתן כח הבחירה לאדם (כי על כן באמת כח הבחירה הוא הפלא הגדול שבכל הפלאות שעשה השם יתברך כמובא בלקוטי הלכות [הלכות ברכות הראיה ד] בשם ספרי אמת) שיהיה בכחו וגבורתו למשל ברוחו ולבלי לתור אחרי לבבו זהו מינות, ואחרי עיניו זהו נאוף. וכל המקשה את ערפו ומכביד את לבבו לבלי להתגבר על יצרו ותאותיו הרעים הוא החיב והפושע והזדון והמורד:

ועין בלקוטי הלכות הלכות תפלין הלכה ה' אות כ"ז על המאמר חכמינו ז"ל (סכה נב:) 'בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו', שזה נמשך ונשתלשל מבחינת 'בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין'. שבכל יום ויום האדם נדון קצת מעין עלית המחשבה הזאת, והעזר והסיוע שהקדוש ברוך הוא עוזרו נגד זה כמו שאמרו שם 'ואלמלי הקדוש ברוך הוא עוזרו' וכו', זה נמשך מבחינת 'ראה שאין העולם מתקים עמד ושתף מדת הרחמים במדת הדין'. ולפי עניות דעתי נראה לצרף לזה גם מה שאמרו חכמינו ז"ל שהשם יתברך מתחרט בכל יום על שברא את היצר הרע, על פי המובא בלקוטי א' סימן יוד שמתשובת וחרטת השם יתברך על פגימת הלבנה שמשם נמשך היצר הרע כמובא, מזה נשתלשל חרטה בראש חדש לכל הנבראים שבעולם. ועל פי המובן בספרי אמת לענין יציאת מצרים שאף על פי כן שעקר הארה זאת אינה נתגלה רק בפסח, אבל גם בכל יום ויום נעשה מעין זה שמחמת זה צריך להזכיר יציאת מצרים בכל יום ויום. וכן לענין הנ"ל לענין השתלשלות החרטה בכל אדם. אף על פי שעקר הדבר הזה נעשה בראש חדש, אבל גם בכל יום יש מעין זה שהשם יתברך מתחרט כביכול על בריאת והמשכת היצר הרע כמובא במאמר חכמינו ז"ל הנ"ל, אשר באמת בודאי אין שיך כלל חרטה אצל השם יתברך המגיד מראשית אחרית, ומקדם יודע מה שיהיה ובודאי לפניו יתברך נגלה שאי אפשר להיות בלא זה, וכמובא בשיחות אדמו"ר ז"ל בסוף הלקוטי תנינא סימן מ"ט שמעלה גדולה כשיש יצר הרע וכו' עין שם וגם עין היטב בלקוטי תפלות חלק א סימן צ"ב, וכל חרטת השם יתברך על היצר הרע, האמנם שיש בכל זה תעלומות עמקות עד אין חקר, אף גם זאת הוא כדי שיגיע מזה חרטה והתעוררות לכל אדם שבעולם, כמובן שם בסימן יו"ד הנ"ל לענין ראש חדש. ובזאת יתבאר לך ביותר גם דברי מוהרנ"ת ז"ל בהלכות תפלין הנ"ל, שאף על פי שלכאורה נראה מדברי חכמינו ז"ל שרק בעת בריאת העולם היה המשכת מדת הדין והחרטה, כביכול בחינת 'ראה שאין העולם מתקים עמד ושתף מדת הרחמים במדת הדין', אבל באמת גם בכל יום ויום נעשה מעין זה. כי באמת שניהם דיקא הכרחיים לתקון הנשמות. כי מתחלת המחשבה ששם תקף מדת הדין, מזה נשתלשל בכל יום התגברות היצר הרע (שבזה כלול כל מיני מניעות ופתויים והסתות ועקמימיות שבלב ושאר מיני התגברות קלפת עמלק שמתגבר על האדם עד "כי כל יצר מחשבות לבו ר'ק ר'ע כ'ל היו'ם"), וכמבאר בלקוטי א' סימן ע"ב שמדת הדין הוא כביכול היצר הרע של השם יתברך, שמזה נשתלשל כל מיני יצרים רעים שבעולם, ומבחינת ראה שאין העולם מתקים עמד ושתף מדת הרחמים וכו', שזה בעצמו בחינת חרטת השם יתברך על היצר הרע, המובא במאמר חכמינו ז"ל הנ"ל מזה נמשך בכל יום העזר והסיוע מאתו יתברך שיהיה ביכלת להתגבר עליו, שזה בחינת מלחמת עמלק, שהשם יתברך בעצמו כביכול לוחם עמו בכל עת כמובא בספרי אמת [עין זהר חלק א' צ.]: (ועין עוד כל השיך לזה בהלכות תפלין הנ"ל מענין גדולי הצדיקים שהם "גבורי כח עושי דברו" שמתגברים בכל יום נגד התגברות היצר הנמשך מתחלת המחשבה בעצמו, ואך בזה זוכים למה שזוכים לתכלית המעלה והשלמות אשרי להם! וגם עין בשאר מקומות בדבריו הקדושים מענין החלוקים שיש גם בין כל אחד ואחד בהתקבלות העזר והסיוע הנ"ל, כי אינה נשפעת על כל אחד רק כפי האתערותא דלתתא של האדם בעצמו, שזה כל ענין הבחירה של כל אחד. גם עין בהתפלה צ"ב הנ"ל שאף על פי שהשם יתברך בעצמו מחיה את כל הדינים מתכלית שרש העליון של מדת הדין הקדוש והנורא עד וכו' כל היצרין רעים וכו' אף על פי כן הוא מרומם ומנשא מזה בתכלית ההתרוממות וההבדל בדרך נפלא ונורא אשר אי אפשר להשיגו עין שם. בזה יש למצא קצת טעם ורמז על שלא התיחסו רבותינו ז"ל רק העזר אחר השם יתברך ולא ההתגברות).

כי אם אפלו אם עשה האדם מה שעשה ועבר מה שעבר, שאז כביכול הוא יתברך מוסיף לרחקו [כמובא ברש"י (דברים י"א) בשם חכמינו ז"ל 'אם תעזבני יום יומים אעזבך', ועין שם בשפתי חכמים שמביא בשם הירושלמי המשל משני בני אדם שנפטרים זה מזה עין שם] בבחינת "ויחזק ה' את לב פרעה", כי הרע שבמדמה שבלב כל אחד היא בבחינת פרעה כמובא בלקוטי הלכות הלכות שלוחין הלכה ה', אבל באמת גם אז מצמצם את עצמו השם יתברך מאין סוף עד אין תכלית, ומרמז לו רמזים שיתקרב אליו בסבות מסבות שונות אשר מסבב בכל זה מתעלומותיו הנשגבות. כי הוא יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, אבל כל רמיזותיו יתברך האלה וכל קריאתו אותנו הוא על ידי נביאיו וצדיקיו האמתיים שנשוב אליו מכל מיני פתויים והסתות ומניעות אשר הגביר ויגביר עלינו בכלליות ובפרטיות וכמובא בדברי אדמו"ר ז"ל על פסוק: "ומשה נגש אל הערפל אשר שם הוא האלקים" עין שם.

ועוד לאלוה מלין לבאר קצת בכל זה, כי זה כלל גדול שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד. כי אף על פי שבדורות האלה עת צרה היא ליעקב אשר כמוהו לא נהיתה, כי רבם ככלם נכשלים ונתרחקים על ידי כל הפתויים וההסתות וכל הסבות לזה [כמו אשר סבב לזה את המקומות רבות לטעות בטעותים מטעותים שונות אשר הכין והזמין גם בדברי תורתו הקדושה ובכל דברי הצדיקים אמתיים כדי שיהיו הפושעים והלא זוכים נכשלים בהם, ושיהיה נעשה להם מכל זה סם המות ממש חס ושלום^[27] אשר הגביר עלינו ומטמאת החטאים אשר נתוסף עליהם יהיו מכרחים להזדכך אחר כך בענשים קשים ומרים יותר ויותר רחמנא לצלן, אבל על ידי כל שערה ושערה של האתערותא דלתתא שנמצא גם בהם, שמחמת זה מגיע גם עליהם רחמיו יתברך לעזרם ולסיעם לחטף ולעשות איזה נקדות טובות מכל עצם ההתגרות וההתגברות שעובר עליהם, אך בזאת יבאו אל הקדש סוף כל סוף להתדבק בו יתברך לעד ולנצח שכל הענשים יהיו כדאי וכדאי נגד זה^[28], כי אי אפשר לכל נפש ונפש לזכות ולבא לנצח בשערי השגת אלקותו יתברך אך ורק על ידי כל שערה ושערה של סור מרע ועשה טוב אשר מתגבר לזה בכל ההנהגות אשר יתנהג עמה הוא יתברך^[29] מתחלתה ועד תכליתה. (ואלפי אלפים ורבי רבבות קל וחמר, האחד בעיר ושנים במשפחה המתגברים גם היום להיות כרצונו יתברך כראוי, מלבד אשר לעד ולנצח ירויון מדשן ביתו והשגת אלקותו בכפל כפלים יותר ויותר, אף גם נזדככים ונטהרים ונפטרים אחר מותם מהענשים בעד החטאים שבגלגולים הקודמים. ועין עוד כל השיך לדבריו הנ"ל בלקוטי א' סימן נ"ו, ובלקוטי הלכות הלכות ברכת השחר הלכה ה') כי הענין הזה של הצלחת הנפש לעד ולנצח בהתגברות בקיום המצות (או על כל פנים בהשתדלות התשובה) על כל מיני תאות ומניעות^[30], ובהעדר כל הענשים שונים אשר יענשה^[31] אם לא התגברה זה כביכול לחיוב דעתו יתברך שני הפכים בנושא אחד^[32]. וכל אחד ואחד כפי אשר יזכה לעד ולנצח להבין ולהשיג אותו יתברך, כן יזכה להבין ולהשיג רצונו וחיוב דעתו יתברך גם בזה ובשאר תעלומותיו הנשגבות.

על אודות מה שמועיל תפלה להנצל מהיצר הרע, אף על פי שהשם יתברך רוצה שיהיה האדם בעל בחירה, ושבבחירתו יתגבר על כל התאות והבלבולים והמניעות, עין בלקוטי הלכות הלכות פקדון הלכה ג' באות ז' ובאות ט', מה שכתב שם בזה הלשון: ובאמת אי אפשר להבין זאת, כי הוא גם כן מהקשיות שאי אפשר לתרצם בשום אפן כי אם באמונה לבד וכו', על כן צריכין לסמך רק על אמונה להאמין בחכמינו ז"ל שכלם הלכו בדרך הזה וכו'. ובאמת זהו עקר הבחירה, דהינו מה שכופה בחירתו לבטל שכלו לגמרי ולסמך על אמונה לבד ולהרבות בתפלה ותחנונים, כי הבעל דבר מעקם לב האדם עד שגם זה קשה וכו'. ועל כן מי שזוכה להרגיל עצמו בזה להרבות בתפלה ושיחה בינו לבין קונו שיזכהו השם יתברך ויעזרהו לקרבו לעבודתו יתברך, בזה בעצמו הוא בעל בחירה בזה שזכה לבחר בחיים אמתיים בדרך אמונה ותפלה עין שם^[33]:

ואף שאינו מדבר שם כל זה רק לענין תפלה (שהיא בחינת אמונה ויסוד כל המצות עין שם), אבל באמת גם לענין שאר העצות המובאים בדברי אדמו"ר ז"ל נאמר כל זה. כי בכלם רצון הבורא יתברך וכלם בכלל קיום המצות (הנכללים ביסוד האמונה) ועליהם בעצמם גדלו ועצמו מניעות ובלבולים^[34], וכל אשר יתגבר לעשותם ולהרבות בהם כראוי, אזי יחשב זה בעצמו לאתערותא דלתתא בשלמות כראוי, וכאלו פעל כל ההתגברות הזה בהעבודה בעצמה אשר זכה על ידה.

וענין התפלה על צרכי הגוף עין בהלכות ערובי תחומין הלכה ג' ובהלכות מילה הלכה ה' אות ד', ואות ה'. והמובן מדבריו הקדושים בדרך כלל, שאף על פי שכל הצרות והיסורים אשר ישלח השם יתברך על האדם, הכל הוא כפי אשר ייטיב לנשמתו לעד ולנצח, אבל על פי רב יכול להיות שכל זה הוא כפי שלא התפלל עוד על זה (או שלא הרבה על זה בתפלה), אבל בעצם התקונים הנעשים על ידי תפלתו יכול להיות שיתהוה אצלו כלי עד שיהיה ביכלתו לקבל מאתו יתברך גדל חסדו ורחמיו המרבים, עד שלא יזיק לו עוד ישועתו בגשמיות להצלחת נפשו ברוחניות, ולא יהיו נחשבים עוד לשני הפכיים גם לחיוב דעתו יתברך. כי את שניהם יהיה ביכלתו לקבל אחר כך כפי התקונים שיהיו נעשים על ידי תפלתו או על ידי השמחה והמחאת כף ורקודין, או על ידי התקשרות לצדיקים ותפלת הצדיקים ושאר המתקותיהם (לכפר להעונות ולהושיענו בכל הישועות) או על ידי שאר העצות המובאים בדברי אדמו"ר ז"ל, אשרי שיאחז בהם: (ולפעמים אינו תלוי בכל זה, ולכן אין מה להרהר חס ושלום על איזה צרה שלא תבא אפלו אם הרבה בתפלה וכיוצא. כי בודאי בודאי הכל לטובתו והצלחתו הנצחיות, אשר סוף כל סוף יאמר על כל זה "אודך ה' כי אנפת בי" וכו' וכמובא בלקוטי הלכות נשיאת כפים הלכה ד' עין שם):

והנה בכל אשר כתבתי עד הנה יש בזה הרבה לדבר ולרמז ולבאר, אבל ההכרח לשום קנצי למלין כדי שלא לכנס בחקירות חס ושלום. כי כל אשר חלק לו ה' בבינה והשכלה אמתית להשכיל שרחוק ממנו החכמה (עין בלקוטי תנינא סימן פ"ג) ולהבין מדעתו גדל ועצם החסרון וקטנות דעתו האנושי והקצרה והמעוטה האנושה והחלושה, וכאין ממש היא חשובה נגדו יתברך אשר אין סוף ואין תכלית לרוממות ותעלומות תבונתו ודעתו יתברך, יראה בעיניו את עצם הפתיות והכסילות של הנבוכים והמתעים ומטעים לחקר בדרכיו יתברך בשפלות וקטנות דעתם האנושה, אשר כעור באפלה ממש ימששו ויגששו בהשכלתם בכל זה. כי כאשר גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו. יש אשר בשפלות דעתנו שני הפכים בנושא אחד, ולאין סוף עמק והעלם תבונתו יתברך לבלתי הפכיים יחשב, (עין בחיי מוהר"ן להתרחק מחקירות בהשמטות שהשמיטו בעת הדפוס מה שאמר אדמו"ר ז"ל, אני מאמין שהשם יתברך יכול לעשות מהמשלש מרבע וגם עין בלקוטי תפלות סימן ס"ד מה שאמר מוהרנ"ת ז"ל שם בלשון תפלה כי אתה עושה נפלאות גדולות לבדך, הנראין לדעתנו האנושיות כמו שני הפכים בנושא אחד). ויש אשר כביכול לדעתו יתברך שני הפכים בנושא אחד, ומקצר ומצער תבונתנו נעלם ונסתר גם זאת בהעלמה והסתרה עד בלי תכלית.

ועין בלקוטי הלכות הלכות משא ומתן הלכה ד' אות ג' מענין המחקרים שהם מטעים את עצמם כאלו הם מגדילים ומגביהים את כבודו יתברך באמרם שאין ראוי כלל שישגיח על האדם שבעולם השפל הזה. עין שם היטב ותבין מרחוק עמקות דבריו הנפלאים אשר יעשה משאלתם בעצמו תשובה לדבריהם. כי כל יסוד שאלתם הוא שפלות העולם והאדם אשר בה, וזה בעצמו התשובה לדבריהם כי מחמת זה בעצמו מעצם שפלותם ושפלות דעתם (של המחקרים) נדמה להם הסברא הזאת ומעצם גדלתו ורוממותו יתברך שהוא מרומם ונשגב למעלה מתפיסת דעת האדם, יחיב ההפך מזה, שדיקא במקום גדלתו עד אין סוף נמצא ענותנותו עד אין תכלית להתעסק ולהשגיח על העולם השפל הזה ולהנהיגה בכל פרט ופרט במחשבה דבור ומעשה.

על אודות המובא בלקוטי א' סימן ר"נ על פסוק קץ בא הקץ וכו' שכל הרגשת היסורים והמכאובים הכל מחמת שתולים בדרך הטבע, עין שם היטב. וההכרח לבאר קצת בזה כי באמת גם כל היסורים הבאים על ידי איזה אדם שזה שיך ביותר לתלות בדרך הטבע אשר בבחירתו ורצונו הרע הזיק לחברו, אבל באמת גם זה מהשגחתו וגזרתו יתברך אשר גזר על הנזוק את היסורים והמכאובים האלה, ואם לא היו באים היסורים על ידי האדם הזה, הרבה שלוחים למקום לשלח עליו את היסורים האלה ממקום אחר. ועין בלקוטי הלכות ארח חיים הלכות ראש חדש הלכה ו' אות י"ט בענין מבוכת המחקרים במאמר המשנה של 'דאטפת אטפוך' וכו', והכלל היוצא שם מדבריו הקדושים שאף על פי שהרוצח חיב להתענש מחמת שהיה ביכלתו ובכח בחירתו לבלי לרצח את חברו, אף על פי כן הריגת הנרצח היה בגזרתו יתברך, רק שהוא לא היה צריך להיות השליח מזה, כי מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חיב.

על אודות המובא בחיי מוהר"ן בהספור של גדלת השגתו אות ה' [סימן רמ"ג] בענין מלי דעלמא וכו' עין שם היטב. ונראה לפי עניות דעתי הקלושה ששיך קצת כל זה למה שמובא שם להלן בספור מעלת המתקרבים אות כ"ז [סימן שיז]. שמכל האילנות והעשבים ומכל הדברים שבעולם הולכים שלוחים מאחד לחברו וכו', עד שמתגלגל ומגיע הדבר לאזן הצדיק וכו', כי בכל דבר ודבר שבעולם יש בהם ניצוצי חיות אלקותו יתברך, וכמובן בספרי אמת שזה בחינת השירה שאומרים, ומכל שכן האדם המדבר הגדול ונפלא במעלתו על כלם, שבודאי יש בו יותר ניצוצי חיות אלקותו יתברך. וכל דבוריו וספוריו יכולים הצדיקים הגדולים להעלות אותם ולידע ולהשיג ולגלות מעין זה תורה נפלאה וחדושים נפלאים ונוראים. ובזה תבין אלפי אלפים ורבי רבבות קל וחמר גדל ועצם רוממות נוראות דברי הצדיקים הקדושים בעצמם, אשר זכו להסיר מעצמם כל הקלפות החופים וסובבים את הפרי שהוא החלק אלקי ממעל אשר בקרבם, וטהרו וזככו וקדשו את עצמם בכל כחם ויכלתם עד שזכו כל אחד ואחד כפי מעלתו לאיזה בחינה של 'שכינה מדברת מתוך גרונו' כידוע, עד שכפטיש יפוצץ סלע וכו', וכן כל דבור ודבור מדברי תורתם המתפרש ומתבאר כמה וכמה פנים מפנים שונים שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב: ועין לעיל בחלק א' בהדבורים של מוהרנ"ת ז"ל באות ז' ובאות י"ב ותבין ותדע פחות מטפה מן הים הגדול מאשר לא נדע.

עוד אמרתי להציע לפני המעין מה שנרמז לפי עניות דעתי בענין הבן מלך שנפל לאפיקורסות המובא בתחלת המעשה של השבעה בעטלערס שספר אדמו"ר ז"ל, כי בכחו וענותנותו של אדמו"ר ז"ל גם אני נשענתי להכניס את ראשי בדברי תורותיו ושיחותיו ומעשיותיו הקדושות כי בנשגבות נוראות רוממותו של אדמו"ר ז"ל, ובכח תלמידו הקדוש אשר גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם (חלין ז:) יפליאו ויעשו כלי נפלאה המבררת ומעלה את השיר והנגון הנפלא דיקא מבהמות וחיות שהם בחינת השפלים כמונו.

ולכן לולא דמסתפינא הייתי אומר אף על פי שלא ספר אדמו"ר ז"ל את כל המעשה של הבעטליר השביעי, אבל הספור הזה מהבן מלך זה בעצמו הוא קצת מהספורים הנעלמים של המעשה מהבעטליר השביעי^[35], כי כפי אשר יספר אדמו"ר ז"ל בענין התפארותם הקדוש שהעקם בצוארו מתקן בקולו דיקא את הזוג וכו' והבעל חטוטרות מתקן ומעלה בכתפיו דוקא את אנשי הכת וכו' וכן כלם^[36], וכפי המבאר בדבריו הקדושים בלקוטי תנינא סימן פ"א שברקוד הרגלין מחמת שמחה של מצוה^[37] מעלין את האמונה עין שם. וכפי הנראה בכל ספורי מעשיותיו הקדושים שגמר כל ספור המתחיל 'ויהי היום' סובב והולך להספור שמקדם, מכל זה יש לרמז לפי עניות דעתי גם בהמעשה הזאת שגמר הספור המתחיל 'ויהי היום' שהוא המעשה של זה שבלא רגלים סובב והולך לגמר הספור שמקדם, שהוא המעשה של הבן מלך שנפל מהאמונה, שהשני דברים האלה לא גמר אדמו"ר ז"ל כי זה וזה ספור אחד הוא. כי זה שבלא ידים בנגון ידיו הקדושות מתקן ומרפא את הבת מלכה, וזה שבלא רגלים במחול ורקוד רגליו הקדושים מתקן ומעלה את הבן מלך שנפל מהאמונה, וזה כל המלחמה עתה^[38] בעק'ב'ו'ת משיחא^[39] אשר האפיקורסות יורד מן השמים והולך ומתגבר בכל עת ועת, וממילא מתגבר על ידי זה גם שאר כל החטאים ועונות ופשעים. והבן מלך (שהם כלל נשמות ישראל שנקראים בני מלכים) מחמת שנולד עם טוב (כי נמשכו ממחשבה עליונה דקדשא בריך הוא) קול דודי דופק ונוקש בקרבו בכל עת ועת שעל כן הוא זוכר את עצמו בכל פעם היכן אני בעולם ומה נעשה עמי וכו', אבל תכף ומיד כשמתחיל להשתמש עם שכלו חוזר ונתחזק אצלו החכמות של אפיקורסות, ובשביל זה הסוף שירד גם ממלכותו וממשלתו כמובן שם כי מלכות הוא בחינת אמונה, והם תלויים זה בזה כידוע. ואביו של הבן מלך כשצפה וראה כל זה הזהיר אותו העקר על שמחה, שיתחזק עצמו בשמחה גם בעמק נפילתו וירידתו ממלכותו ואמונתו^[40], כי זה כל תקונו. כי זה הוא אתערותא דלתתא שיתעורר עליו ביותר ויותר שמחת המחול ורקוד הרגלין של הבעטליר השביעי, שעל ידי זה בעצמו יחזר למלכותו ואמונתו ביתר שאת ויתר עז^[41]. (ועין לקמן בחלק ד' מה שלקטתי והוצאתי גם משאר דברי אדמו"ר ז"ל ותלמידיו הקדושים מענין גדלת מעלת השמחה עין שם).

מאמר הכתוב "מי אלה כעב תעופינה" (ישעיה ס) נראה לפי עניות דעתי שכונת הכתוב על המצאת מסלת האויר (לופט בלאן [כדור פורח]) שנתגלה בעתים האלה, כי כפי השכליות אשר עוד יתוספו בענין זה יהיה ביכלת כל אחד ואחד לפרח ולשוט בכל מקום חפצו. אף על פי שהקלפה קדמה לפרי שכעת נתוסף על ידי המצאותיהם ביותר ויותר הסתרת האמת כנודע, אבל גם זאת מאת ה' צבאות יצא ברצון הנעלם "ואתם חשבתם לרעה ואלקים חשבה לטובה", וסוף כל סוף יתהפך הכל אל הקדשה ואז ישיר משה ובני ישראל בכפלי כפלים רבבות פעמים "אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים" דא ס"ם ונוקבה דילה (פרי עץ חיים שער הזמירות פרק ו), והן המה קשיותיהם ומבוכותיהם שחוקיהם ולצניהם כבודיהם וגאותיהם והתדמותם בנפשם לחכמים מחכמים ולרודפים אחר האמת ותגברת ידם החזקה גם ברב חיל ואמץ הקנאה והתאוה והכבוד והנצחון והאמונות הכזביות הבאים לעזרתם^[42] לרדף ולהשיג ולחלק שלל, אבל "מי כמוך באלים ה'" להאלים ולהאמיץ את כח התם והבעל שם הקדושים, עד שסוף כל סוף יתגברו להעלות ולהוציא גם את כל הנפשות שנפלו לתוך הזהמות ולהטמאות האלה שהם הם עצם קלפת עמלק^[43], אשר כביכול אין השם שלם ואין הכסא שלם עד כי מחה אמחה את זכרם מתחת השמים. והיה כאשר יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא נאום ה' צבאות (זכריה ח).

כי סוף כל סוף יגמר השם יתברך את שלו שיהיה בכל אחד מישראל אתערותא דלתתא לכסף ולהשתוקק באמת אל האמת^[44] בכל לב ונפש מה שלא היה עוד אתערותא דלתתא כזה מעולם. ואף על פי שמעצם האפיקורסות והחשך ואפלה שיהיה בימים ההם כמעט שלא ידעו עוד כלל מהו האמת, אבל 'רחמנא לבא בעי' (סנהדרין קו) ומיד בהגיע העת והשעה הזאת ימשיך ברחמיו יתברך עזר וסיוע נפלאה ונוראה שלא היתה עוד כזאת מעולם^[45]. אז יקים "וידו אוחזת בעקב עשו" שלא יספיק זה לגמר מלכותו, עד שיקום זה ונוטלה הימנו. ופתאם יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, איש אשר ברב חכמתו העצומה והנשגבה יכניס בלב כל אחד מישראל לבל ישית את לבבו לכל המבוכות והשאלות והלצנות אשר התגבר בעולם כמעט עד אין תכלית. אבל יתגבר ויתחזק ויתאמץ בתפלה וצעקה ושאר העצות הקדושות, עד שיתקים את אשר הבטיחנו על ידי החוזה "ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם". עד שישלם רצונו וחפצו וכונתו יתברך בבריאת עולמו בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו.