[ח]

פעם אחת באו לרבנו ז"ל איש ואשה שיתפלל עליהם עבור בנים. אמר להם רבנו ז"ל בזה הלשון: איהר וועט בא מיר געהאלפין ווערין צווישען טאג און נאכט [אתם תושעו אצלי בין יום ללילה] וזה האיש הנ"ל היה דר בכפר אחד סמוך לאומין, ופעם אחת אחר הסתלקות רבנו ז"ל בא האיש הנ"ל ואשתו לאומין בשביל טבילת מצוה, וכשהלכו משם היה בין השמשות, והלכו דרך ציונו הקדוש והתפללו שם בדמעות שליש. וחזרו משם ונסעו לביתם, ונפקדו בשנה הזאת בבן זכר וקראו אותו נחמן על שם רבנו ז"ל. לאחר זמן כשנתגדל בנם נחמן, באותו זמן יצאה הגזרה של נעקריטין [לקיחת יהודים לצבא] על העולם, והבחור נחמן הנ"ל היה גם כן צריך לעמד להפריזיו [לראיון התיצבות], וכשבא עתו לעמד הלך מקדם על ציון הקדוש של רבנו ז"ל ובכה שם הרבה. וכשבאו אביו ואמו אצלו ספר להם שחלם לו שבא אליו אברך שצורתו כך וכך (והכירו שזה צורת רביז"ל) ואמר לו הלא נקראת בשמי, לא תעבד אצלם. ונעשה לו נס ויצא צרעת על גופו ומזה יצא חפשי מעבודת הצבא, ולאחר זמן קצת נתרפא ונעשה בריא כמקדם.