לה

לענין האמונה בכל אחד מישראל אפלו באותם שאין נראים לעינים ככשרים אמר בזה הלשון: ווער שמועסט אז איך הער פון איהם גאר ניט, האב איך אין איהם אודאי אמונה, נאך מעהר אפלו אז איך הער שוין פון זיין מויל ער רעד זעהר שלעכט'ס, אני מאמין באמונה שלמה אז נור מיט דעם מויל רעדט עהר אזוי, אין הארצין מיינט הער אנדערש [מי מדבר אם איני שומע ממנו כלום, בודאי יש לי אמונה בו, ויותר מזה, אפילו אם אני שומע מפיו שהוא מדבר רע מאד, אני מאמין באמונה שלימה שרק עם הפה הוא מדבר כך, בלבו הוא חושב אחרת]. כי עצם הנקדה שבפנימית דפנימיות הלב של כל אחד מישראל מים רבים ועזים לא יוכלו לכבותה אף אם יעבר עליה מה שיעבר: