ועתה הנני להעתיק גם קצת ספורים משאר אנשי אדמו"ר:
סיפורים משאר אנשי אדמו״ר ז״ל
ר' שמעון ז"ל היה איש עוסק במשא ומתן, ואף על פי כן הרבה מאד בתוך זה לעסק בעבודתו יתברך. וגם הוא הרבה מאד בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו על פני השדה, לפעמים ביום ולפעמים בלילה. ופעם אחת נתישב וקבע דירתו באיזה קרעטשמי שהיתה סמוכה לעיר כדי שיהיה לו בנקל לילך בכל עת להיער להתבודד ולפרש שם שיחתו. וגם בבואו לארץ ישראל בחר לו שם איזה מקום בקצה העיר הסמוך לשדה, במקום שאין בני אדם מצויים כל כך, ושם הרבה לעסק בעבודתו יתברך, ובפרט בתפלה והתבודדות יומם ולילה עד עת פטירתו ז"ל:
גם היה עוסק לחדש בתורה. ופעם אחת נסע ביחד עם מוהרנ"ת ז"ל וראה אז אצלו הכתבים שלו, והיטיבו מאד בעיני מוהרנ"ת ז"ל ולקחם בידו, ולא רצה עוד להחזירם לו כדי להעתיקם ולהדפיסם. ועשה עצמו ר' שמעון כמחריש ולא ענהו דבר רק המתין עד באם לבית מלון. ואז הביט בכל פעם בעינא פקיחא עד שהסיח דעתו מהם מוהרנ"ת ז"ל, וחטף אותם פתאם מאתו וזרקם לתוך התנור ונשרפו:
ר' דב מטשערין ז"ל גם הוא היה איש עוסק במשא ומתן כל ימיו. ואדמו"ר ז"ל פקד עליו להפריש חמש מכל אשר ירויח ולחלקם לעניים וכן עשה וקים כל ימיו. וקדם פטירתו ענה ואמר מיט מיין חמש האב איך קיין מורא ניט אפלו פאר דעם בית דין של מעלה סע וועט מיר נאך ארויס קומען [עם החמש שלי אינני ירא אפלו מהבית דין של מעלה זה עוד יצא (יעזר) לי]. והוא נתקרב לאדמו"ר ז"ל עוד שנים רבות קדם מוהרנ"ת ז"ל, ועל ידו נתקרבו גם רבי יודיל ורבי שמואל איזיק ז"ל מדאשיב:
ומעשה שהיה כך היה, כי בימי נעוריו ישב על שלחן חותנו בעיר דאשיב, ושם קנה אהבה עם רבי יודיל ורבי שמואל איזיק הנ"ל. אחר כך הגיע העת שהצרך לשוב עם זוגתו על שלחן אביו שישב בכפר הסמוך למעדוודובקא. והזהיר אותו רבי יודיל ז"ל לבל ילך שם לאדמו"ר ז"ל. ומחמת גדל אהבתו עם רבי יודיל כנ"ל נכנסו הדברים בלבו ונתרחק מחמת זה מאדמו"ר ז"ל בעת באו לשם:
ויהי כאשר ארכו לו שם הימים, איתרמי פעם אחת שהתגבר עליו מאד מרה שחרה וצער גדול מאיזה יסורים שעברו אז עליו[13], ונתקים אז אצלו מקרא שכתוב "בצר לך ומצאוך וכו' ושבת וכו'". כי על ידי זה נכנס לאדמו"ר ז"ל, והכיר את אמתתו ואמתת דבריו הנוראים. ומאז והלאה התחיל לעסק בעבודתו יתברך בהתעוררות וביראה גדולה ונפלאה, וגם בצמצום נפלא כפי פקדתו ז"ל, כפי אשר ידע במהות נפשו שצריך להשמר ביותר מרבוי אור לבל יגרם לגמרי כבוי הנר. ויש בזה כמה דבורים ואיני רוצה להאריך[14]. ואחר איזה זמן סבב השם יתברך שנצרך שנית לנסע לבית חותנו בדאשיב עם זוגתו, ושאל את אדמו"ר איך להתנהג מעתה עם רבי יודיל. והזהיר אותו לבל יאבה וישמע אליו כלל אם יקפיד עליו חס ושלום מחמת זה:
אמר המעתיק:
ר' דב הנ"ל היה רוצה לקום בחצות והיה מצוה לנכרי להקיץ אותו, וכשהקיצו הנכרי והלך לו שוב היה ישן. וראה כי זאת אינו עצה, על כן נתישב בדעתו וצוה להנכרי שלא ילך ממנו עד שיקום ממטתו וילבש את עצמו במלבושו, וכן עשה. ומחמת זה נתבלבל קצת והיה לו כאב ראש והיה לו יסורים גדולים ממש שכמעט שלא יצא מדעתו. ואחר כך כשנתקרב לאדמו"ר זצ"ל התנצלה אמו לפני רבנו זכרונו לברכה עליו על שנתבלבל ממעוט השנה, ואמר לו רבנו זצ"ל: שלאף און עס נאר היט די צייט [תישן ותאכל רק תשמר את הזמן], ולאחר זמן תבא עוד הפעם אלי ותשאל ממני איך להתנהג (וכן היה). ואמר לו אז שיקום בכל לילה בשעה שלש, ואמר לו בזה הלשון: דיין חצות וועט זיין דריי אזייגער [זמן חצות שלך יהיה בשעה שלש], וכן הוה, והיו אנשי הבית המדרש שהיו נעורים יודעים כשר' בער הולך אז היא שעה שלש).
(רבנו זכרונו לברכה אמר עליו שהוא ירא כל כך מהשם יתברך כמו שמניחים אצל הרוסישען צו שמייסין [כמו שמניחים אצל הרוסים להלקות]. וזה ר' דב לקח את הרב ר' אברהם דב ז"ל נכד רבנו זכרונו לברכה לחתן אחר שגרש את בת משה חינקס ונתן לו עשרת אלפים רובל כסף נדן; ורבי משה ברסלבר אחר הסתלקות מוהרנ"ת ז"ל היה רגיל לילך לרבי אברהם דב לדבר ממוהרנ"ת ז"ל. ופעם אחת בא ולא מצאו, ורצה לילך, אמר לו ר' בער הנ"ל תדבר אתי, ענה ואמר לו: אתם מתלמידי רבנו זכרונו לברכה וכי אני יודע לדבר אתכם, אמר לו רבי בער הנ"ל תאמין לי שאתם יודעים מרבנו ז"ל על ידי מוהרנ"ת ז"ל, יותר ממה שאנחנו יודעים מרבנו ז"ל על ידי רבנו זצ"ל בעצמו).
ויהי כאשר בא לשם ונתודע תיכף ומיד לרבי יודיל שכבר נתקרב בהיותו שם לאדמו"ר ז"ל, ומחמת שגם לבבו של רבי יודיל ז"ל נכסף מאד אל האמת לא הקפיד עליו חס ושלום בעבור זה, כי הביט וראה את רב התחדשותו בתורה ותפלה שמקדם לא ראה מאתו כזאת. על כן אדרבא הלך ובקש מאתו שיספר לו איזה ספורים מאדמו"ר ז"ל. וכן עשה עד שנתלהב מאד גם הוא וחברו רבי שמואל איזיק לנסע לאדמו"ר ז"ל ואף על פי שלא היה להם על הוצאות לנסיעה רבה כזו, כי מדאשיב עד מעדוועדובקא בערך מאתים מיל (ווערסט), אבל מגדל התעוררותם וכספם לזה נסכם אצלם לילך לשם רגלי. וגם בדרך הלוכם מדי עברם בעיר טירהאוויצע בהבית מדרש של המגיד ז"ל, עשו גם שם התעוררות גדול אצל כמה אנשים לנסע ולהתקרב לאדמו"ר ז"ל:
והנה רבי יודיל ז"ל היה איש חשוב קצת בין אנשי עירו, וגם היה לו ידיעה בכתבי האר"י ז"ל, (אמר המעתיק: כי היה חתן הצדיק הקדוש רבי ליב מסטרעסטיניץ זצ"ל ולמד עמו חותנו קבלת האר"י ז"ל). ובבואו לאדמו"ר ז"ל התחיל לדבר עמו בלשון גדולות ואמר לו יורנו רבנו דרך לעבודת הבורא יתברך. וענה אדמו"ר ז"ל ואמר לו בלשון תמיה "לדעת בארץ דרכיך"?! (כמובא בשיחות הר"נ באות רצ"ב עין שם) ואז הפיל עליו אדמו"ר ז"ל אימה ופחד גדול ועצום עד מאד עד שנסוג אחור בבהלה גדולה, ונשאר עומד אצל הפתח ונתירא מגשת אליו, והתחיל אדמו"ר ז"ל להראות לו פנים שוחקות, והקל מעליו הפחד קצת ואמר לו מה אתה מתירא ממני הלא אני אדם כמותך רק אני חכם ביותר ממך נאר איך בין קלוגער פון דיר והמשיך אותו בדבוריו הנעימים עד שחזר נסמך אליו והפיל עליו שנית אימה ופחד עד שחזר ונסוג אחור עד פתח הבית כנ"ל. ושוב התחיל אדמו"ר ז"ל עוד הפעם להראות לו פנים שוחקות להסיר מעליו הפחד והאימה, ואמר לו שנית, מה אתה מתירא ממני הלא אני אדם כמותך רק אני חכם ביותר ממך, עד שהמשיך אותו שנית כנ"ל, ואחר כך חזר והפיל עליו אימה ופחד וכו' כנ"ל וכן היה איזה פעמים עד שצוה עליו אדמו"ר ז"ל שיתודה לפניו כל מה שעבר עליו[15], ומאז והלאה נתקשרו מאד הוא ורבי שמואל איזיק הנ"ל לאדמו"ר ז"ל, והרבו מאד מיום אל יום לעסק בעבודתו יתברך בתורה ובתפלה ותשובה ומעשים טובים בהתעוררות רב ועצום מאד עד עת פטירתם ז"ל. והרבו מאד לחדש בתורה חדושין דאוריתא ונעשו צדיקים גדולים מאד.
אמר המעתיק:
שמעתי שהצדיק רבי ליב מסטרעסטינעץ ז"ל בא אחר הסתלקותו לאדמו"ר זצ"ל ובקש אותו שיקרב את בניו, וכן הוה שנתקרבו כמעט כל בניו לאדמו"ר זצ"ל):
אמר המעתיק:
בעת שנתקרב הרבי יודיל ז"ל הנ"ל לאדמו"ר זצ"ל במעדוודובקא בקש את אדמו"ר זצ"ל שיראה ממנו איזה מופת, ואמר לו רבנו ז"ל המתן פה עד אחר שבת ואז תראה, וכן עשה והמתין. ואדמו"ר זצ"ל ספר לו שבכפר אחד הסמוך יושב איש אחד שמקרב קצת אלי והוא היה חשוך מבנים ונסע כמה פעמים אלי והפציר אותי לעורר רחמים עבורו שיהיה נפקד בבנים, ואנכי הבטחתי לו שבעזר השם יולד לו בן, אך התניתי עמו שבכל חצי שנה יתן לי רענדיל אחד. וכן הוה, והאיש הנ"ל נפקד בבן זכר. ועד עתה היה מקים תנאו ובכל חצי שנה נתן לי הרענדיל, ועתה ביום שלישי שאחר שבת צריך האיש הנ"ל להביא לי הרענדיל. ויודע אני שעתה לא ישמר מוצא שפתיו, ויחדל מלתת לי הרענדיל כי גיסו מפציר אותו שלא יתן לי באמרו כי זהו מופת משאר צדיקי הדור, כי גם אני נתתי להם פדיונות עבורך שתפקד בבנים, ודבר גיסו על לבבו כל כך עד ששמע לדבריו, ונסכם בדעתו שלא יתן לי הרענדיל. ותראה כי תחת הרענדיל שהוא צריך להביא לכאן ביום שלישי שאחר השבת יביא את הילד שלו לכאן מת, וכן הוה ממש כדברי אדמו"ר זצ"ל. (והנראה שבזה הרענדיל היה עושה רבנו זצ"ל פדיון להמתיק הדינים מאתו שיתקים הילד אצלו, וכשחדל מלתת הרענדיל לפדיון גברו הדינים עליו עד שמת הילד, ואם היה שומע לדברי אדמו"ר זצ"ל היה הילד חי):
ועוד היה מעשה: פעם אחת פלפל רבנו ז"ל עם איזו אנשי שלומנו אודות פרוש בגמרא, ואמרו יאמרו רבי יודיל עם מי האמת. ואמר רבי יודיל שדבריהם נכונים בענין הפשט של הגמרא. ואמר רבנו זכרונו לברכה אם אראה לך שדברי אמתיים ונכונים יתנו לך שמיץ [הלקאה], ואמר הן. והראה רבנו זכרונו לברכה שהפשט כדבריו ונתנו לרבי יודיל שמיץ [הלקאה]. ובשעת השמיץ נחלש דעתו והרהר על זה שנותנים לו שמיץ. אחר כך נסע לביתו, והנה בתו נחלשה למאד, ונסע תכף לרבנו ז"ל. וספר לו רבנו ז"ל מעשה שהיה רחים בדאנציג שהיה טוחן על עשרים וארבע אבנים והיה שם הלא טוב (רוח) ולא הניח לטחן, ויעץ מכשף אחד שיניחו לו אחד מהעשרים וארבעה אבנים ויטחנו אותו בחול, ואז השאר יטחנו. ורמז לו זה בבתו, שאחד מעשרים וארבעה ראשי אברים ימות והיא תבריא. ואמר לו שאם לא היית מהרהר בשעת השמיץ היתה נעשית בריאה לגמרי, אך שהרהרת יהיה כן שאבר אחד ימות והיא תבריא. וכך הוה שאצבע הקטנה שעל ידה מת לגמרי והיא הבריאה:
ועוד היה מעשה, שרבנו ז"ל אמר לו בשעת ההתקרבות, אתנה עמך שלא תהא חסיד, והסביר לו שכונתו בענין הנקיות והתה בשחרית ובלילקא וכו', ופעם אחת בשעת התקרבותו לאדמו"ר זצ"ל אמרו לו לרבי יודל שרבנו ז"ל כועס עליו, ויירא לכנס אצלו. ואחר שלשה ימים שלא נכנס נתישב לכנס והתחזק את עצמו ונכנס. ואמר לו רבנו זצ"ל כשרוצין להתקרב אל האמת אז מתגבר השקר, וכשמתגברין על המניעות ומשברין אותם, אז נעשה מ"שקר" "קשר", וושטו שוין זיין מקשר צו מיר וויל דו וועסט לעבין [תהיה כבר מקשר אלי כל זמן שתחיה]. ורבי יודיל כשהיה נוסע ממעדוועדובקא לאומאן על ציונו הקדוש נסע דרך ברסלב, והיה שם אצל הרב ר' הירש ליב רב דברסלב, והיה מספר לו בכל שנה התקרבותו לרבנו זצ"ל. והסוף מזה המעשה היה מסים: אפשר אצלכם זה ישן, ביי מיר איז דאס שפיגעל נייא [אצלי זה חדש ומבריק כמו ראי]:
[15] כאשר היה מצוה זאת על כל אנשי מקרביו, והיה נותן לכל אחד ואחד תקונים והנהגות כפי שרש נשמתו כמובא בספריו הקדושים.
הרב הצדיק רבי יקותיאל המגיד מטירהאוויצא זצוק"ל הוא אשר זכה ביותר מכל המפרסמים שבדורו להכניע את עצמו תחת אדמו"ר ז"ל, ולעמד לפני הדרת קדשתו באימה ופחד, וגם הרבה מאנשי מקרביו ויוצאי חלציו נתקרבו על ידו לאדמו"ר ז"ל:
אמר המעתיק:
רבי יצחק חתן המגיד ז"ל הנ"ל היה איש מצין ומשלם בכל המעלות, למדן גדול בתורה ועסק בעבודת ה' כל ימיו, ונתגדל בבית הצדיק יסוד עולם הרב ר' זוסיא זצ"ל, וקדם פטירת הצדיק והטהור הנ"ל שאל אותו לאיזה צדיק אתקרב, והשיב לו לזה הצדיק שיעסק בודוי דברים, הינו שיצוה למקרביו שיתודו לפניו ויתן להם תקונים על כל דבר, [ושמע שקורין לאנשי שלומנו "די ודוי'ניקעס" – [הודויניקים], וכשנסע בפעם ראשונה לרבנו הקדוש וראה שאנשי שלומנו יוצאים ודמעתם על לחים מהודוי דברים] ובא להבית המדרש, והיו אז שם עוד הרבה אנשים, ורמז רבנו ז"ל אל כל האנשים שיצאו לחוץ, והסירו כלם הטלית והתפלין מעליהם ויצאו. ורצה ר' יצחק הנ"ל גם כן לצאת, ולקח רבנו זכרונו לברכה את הקליאמקע [הידית] וסגר את הדלת, ולא נשאר בבית המדרש רק אדמו"ר זצ"ל ור' יצחק הנ"ל. ורבנו זצ"ל עשן את הלילקא והלך אנה ואנה בבית המדרש, ונפל על ר' יצחק הנ"ל אימה ופחד גדול, והתחיל להזכיר את עצמו כל מה שעבר עליו מיום קטנותו עד היום ההוא. ונגש אליו רבנו ז"ל ואמר לו בזה הלשון: היינט זאג [עתה תאמר], והתחיל להתודות לפניו כל לבו. ורבנו ז"ל דבר עמו מה שדבר, ומאז נתקרב אל רבנו ז"ל בהתקרבות עצום ונפלא, ועסק כל ימיו בתורה ותפלה, והיה איש צדיק וירא אלקים כנודע לכל מכיריו):
והצדיק רבי יצחק איזיק ז"ל שמובא מאתו בחיי מוהר"ן (בספור מעלת המתקרבים אליו באות כ"ג) גם הוא היה מאנשי המגיד ז"ל. והיה עוסק במשא ומתן בעסק חלוף מטבע. פעם אחת ראה אדמו"ר ז"ל וכו' כמובא שם בחיי מוהר"ן עין שם. ופרוש המלות "והוה מה דהוה" המובא שם שמעתי קצת מאבי הריני כפרת משכבו הינו כי בבואו לאדמו"ר ז"ל הלהיב את לבבו לעבודת השם יתברך כלבת אש ממש, וצוה עליו הנהגות מיחדות כפי שרש נשמתו, והנהגה אחת צוה עליו שהיתה כבדה וקשה מכלם הינו שנה תמימה לא ידבר עם שום אדם אפלו תבה אחת (זולת עם המגיד ז"ל). ואחר כך נסע לביתו. ומיד בבואו לביתו, הפריש את עצמו מעסקי העולם הזה לגמרי ולא דבר עם שום אדם כאשר צוה עליו כנ"ל, ומקומו עד שכבו לא משו שפתיו מתורה ותפלה. ומיד נתעורר עליו מריבות ורדיפות גדולות מאד מכל בני ביתו ובפרט מחותנו ואשתו. והרבו לדבר ולבטא כנגדו בבטויים כמדקרות חרב ממש, וכנו אותו בשם יוצא מהדעת ועוד כיוצא בכנויים כאלה. ואדמו"ר ז"ל הביט ברוח קדשו את גדל מרירות לבבו מדבריהם הרעים ונתירא מאד מחמת זה[16]. ומיד קרא בזריזות לאחד מאנשיו, וצוה לו שישכר בעבורו תכף ומיד עגלה לטירהאוויצע, ורץ לשם במהירות והגיע לשם בלילה. והעמיד את עצמו עם העגלה אצל בית חותנו של רבי יצחק אייזיק ז"ל שישב עמו ביחד, והקיש על הדלת שיפתחו לו, ונכנס לשם. וישא חותנו את עיניו וירא והנה אדמו"ר ז"ל בא לביתו, ויתפלא וישתומם מאד, כי לא ידע מה זה ועל מה זה. ור' יצחק אייזיק ז"ל היה בחדרו וקרא אז קריאת שמע שלפני השנה בכח גדול בדבקות עצום ונפלא. ואדמו"ר ז"ל שמע ולא רצה לכנס לחדרו ולהתראות בפניו כדי שלא יבלבלו ויפסיקהו באמצע קריאתו ובתוך כך התחיל אדמו"ר ז"ל להוכיח את חותנו על דרכו הרע על שהוא מיסר את חתנו ביסורים כאלה כנ"ל; וגם שאל אותו אדמו"ר ז"ל הלא בבקר כשאתה מניח תפלין ובידך אתה מכריך את עצמך ברצועות של עור בהמה ובפיך אתה מחשה ודומם ואינך רוצה לדבר אז שום דבור, אם יעמד אז לנגדך איזה ערל שלא ראה ושמע כזאת מעולם האם לא היה אומר עליך שאתה יוצא מדעת. (הינו כי מכון ממש כן המה גם אמרי פיהו האלה אשר יאמר על חתנו שהוא יוצא מהדעת על שעושה רצון הבורא יתברך כפי תעלומות דרכיו אשר יודיענו על ידי עבדיו הנאמנים) ועוד כיוצא בדברים כאלה דבר והוכיחו עד שנתחרט מאד חותנו על זה, וקבל על עצמו לבל יוסיף עוד ליסרו מהיום ההוא והלאה. ואחר שגמר רבי יצחק אייזיק ז"ל קריאתו את שמע הנ"ל נתראה בפניו ונתמלא מאד לבבו בגילה ושמחה עד שהחיה אותו ממש; ובבקר השכים אדמו"ר ז"ל ושב לביתו:
[16] וכפי המובן שנתירא שלא יהיה נחלה חס ושלום או שיפל מעבודתו על ידי זה.
ומאז והלאה עסק רבי יצחק אייזיק ז"ל בעבודתו בלי מונע וחולק. וקדם פסח נסע לאדמו"ר ז"ל. בדרך במלון נתודע לו בחלומו כל התורה ששמע אז אדמו"ר ז"ל במקום ששמע. וישכם בבקר ויסע ויבא לאדמו"ר ז"ל ויספרה לפניו מתחלה ועד סוף בחרדה ואימה גדולה ועצומה מאד, ומיד הלך אדמו"ר ז"ל מאתו והוא מגדל רעדת גופו נתעלף ונשאר חלשות ואחר כך בסמוך נפטר כמובא שם: (וכשהיה רבי יצחק אייזיק מטל על ערש דוי, לקח רבנו ז"ל מעט רטב ונתן לו לאכל, ואמר, היום שמשתי את תלמיד חכם אמתי. ואחר פטירתו של רבי יצחק איזיק ז"ל הנ"ל, נזדמן שרבנו ז"ל נסע דרך טירהוויצע ושאל היש בנים לאותו צדיק? והשיבו לו הן, ואמר בזה הלשון: ווי קומט צו איהם קינדער [איך שיך אליו בנים], ומתו גם בניו. ומי יוכל להבין דברי אדמו"ר זצ"ל ועסקיו שעסק עם כל נשמות ישראל החיים והמתים). (המ' אלתר בן ר' זעליג מטעפליק ז"ל):
ר' יצחק יהודה ז"ל מטעפליק קדם התקרבותו לאדמו"ר ז"ל היה מפרסם וכמה אנשים מעירות רבות היו נותנים לו פדיונות ואחר כך כשהכיר אמתתו של אדמו"ר ז"ל, עזב והרחיק מעל עצמו הנהגת פרסומו, וקבל על עצמו על עבודתו יתברך בתמימות ופשיטות. ולא הסב את פניו גם מכל החרפות והבושות שהיו לו מחמת זה, וישב אל ה' בכל לבו ונפשו, כשאר אנשי אדמו"ר ז"ל:
ר' מענדיל ז"ל מכפר הסמוך לטשערין היה איש עוסק במשא ומתן כל ימיו, ויראתו ועבודתו ובפרט עבודת התפלה שלו היה נשגב ועצום מאד. כי היה מתפלל במסירת נפשו ובדבקות נפלא עד שממש נתבטל גשמיותו, ופעם אחת נתעורר דלקה בביתו והוא עמד אז באמצע תפלתו בדבקות גדול ונורא ובבטול כל הרגשות עד שלא ראה ולא שמע כלל את קול הרעש שנתעורר מאנשי ביתו ומשאר אנשים שעמדו שם. עד שהכרחו איזה ערלים שהיו אז בביתו לקח אותו בידיו ולהוליכו עד למרחוק, ושם עמד, ולא זז ממקומו ומדבקותו עד שגמר את התפלה:
גם תבערת הלב בעבודת ה' של רבי אהרן ורבי יהושע מזשערין אין לשער, וכן שאר כל אנשיו כמו רבי נפתלי ז"ל מנעמרוב, ורבי יחיאל אחיו, והרב רבי אהרן ז"ל מברסלב, הרב רבי שמואל יצחק ז"ל מטשערין, הרב רבי ישעיה שלום ז"ל ממעדוועדובקא, הרב רבי יצחק ז"ל מחארשטשיוועטע, הרב ר' עירא ז"ל (שהיה אחר כך במדינת וואלכייא), הרב ר' דוד ז"ל מלאדיזען, הרב ר' מרדכי ז"ל מטעפליק, רבי גרשון נכד המגיד ז"ל, רבי יצחק חתן המגיד ז"ל, רבי יצחק מדאשיב, רבי קהת מטירהאוויצע, רבי זאב מטירהאוויצע, רבי אבא שוחט ובודק מטשערין, רבי זלמן מנעמרוב, ושאר אנשי העבודה שבאנשיו הנאמנים ואי אפשר להעלות על הכתב גדל יקר מעלת כל אחד ועצם רבוים בתורה ותפלה עד עת פטירתם ז"ל יקצרו המון יריעות לספר.
וכן אנשי המשא ומתן שבאנשיו כמו הנ"ל באות י"ז י"ט כ"ח, וכמו רבי נתנאל מטעפליק ורבי שמואל מטעפליק, והנגיד רבי ליב מקרומינטשק ובנו רבי יצחק אייזיק חתנו של אדמו"ר ז"ל, וכן רבי יוסף חתנו השני, ר' ישראל מליפיוועץ, רבי אייזיק מליפיוועץ, רבי חיים שארעס מברסלב, רבי יעקב מברסלב, ר' דוד מברסלב, ר' זייליג מברסלב, ר' ישראל מברסלב, ר' צבי גיסו של אדמו"ר ז"ל, ר' מאיר, ר' אברהם מכפר נאוושעליץ, ר' ראובן יוסף, ר' משה יצחק מטירהאוויצע, ר' משה ור' געציל מלאדיזען, ר' ליב אפטער, ר' עוזר מלאדיזען, ר' יואל חנה מלאדיזען, ר' מתתיהו מלאדיזען, ר' דב חייאלעס, ר' אהרן מדאשיב, ור' משה מדאשיב, ורבי שלום מדאשיב, ושאר אנשי המשא ומתן שהיו מקרבים אל אדמו"ר זצ"ל, רבם ככלם היו אנשים כשרים ויקרים ונפשם נכספה גם כלתה לעבודת השם יתברך, וקבעו עתים לתורה ולתפלה כל אחד כפי יכלתו ואפשרותו. ולבאר על הכתב המעלות והעבודות של כל אחד יקצרו המון יריעות לספר, אשרי להם:
ר' עוזר ז"ל מאומן היה בתחלה מכת המתנגדים, ואחר כך היה השם יתברך בעזרו להכיר את אמתת מורנו מוהרנ"ת ז"ל עד שנבער לבבו מאד מאד להתקרב אליו, והלך מיד על ציון אדמו"ר ופיס אותו בבכיה וצעקה גדולה על כל דבריו אשר דבר מקדם. וכאשר נודע הדבר לבני משפחתו שהיו מהחסידים החשובים והנכבדים שבעיר, רצו להרג אותו באמת ובפשיטות. ותכף ומיד רץ אחד מאנשי שלומנו והודיע לו שיברח מיד לעיר אחרת הסמוכה. וישב שם בין אנשי שלומנו עד שנתקרר אפם וחמתם מעליו חזר ובא לביתו לשלום:
עוד ספר לי אחד מיודעיו ומכיריו שבחר לו פעם אחת איזה מקום מחוץ לעיר סמוך להנהר ההולך שם, והיה יושב שם כל ימות השבוע ממוצאי שבת קדש עד ערב שבת, ובמוצאי שבת קדש כשהלך לשם לקח עמו קצת לחם כפי שיהיה לו בדחק גדול לכל ימי השבוע לחם צר ומים לחץ. ומעת קומו עד שכבו לא משו שפתיו מצעקה ותפלה ותורה ושמחה וכו'. ופעם אחת מצאוהו שם ערלים ויקחוהו ויביאו אותו לעיר. והוא לא הביט גם על זה כי לא התביש משום אדם. ומורנו מוהרנ"ת ז"ל אמר עליו שהוא קים בשלמות מאמר חכמינו ז"ל (ברכות ס"ג) "המנבל עצמו על דברי תורה" וכו' אשרי לו:
אמר המעתיק:
וכן כל האנשים שנתקרבו להמקרבים של אדמו"ר ז"ל בפרט אותם שנתקרבו למוהרנ"ת ז"ל וקימו ועשו כפי מה שהורה אותם מוהרנ"ת ז"ל בדרכי אדמו"ר זצ"ל ובעצותיו הקדושות, כלם בערו לבבם לעבודת השם יתברך והיו צדיקים גמורים, כמו ר' יצחק דב מטעפליק אשר בתחלה ישב בטירהאוויצע, אשר אפלו כל המתנגדים העידו והגידו שהיה צדיק תמים. ופעם אחת אמר על עצמו כשהוא בא על ציון אדמו"ר זצ"ל, מושכין אותו בכנפי כסותו: יצחק בער עשה תשובה. והיה נוסע בכל ערב ראש חדש על ציונו הקדוש. ואני הכותב (המאסף) שמעתי מאבי הרב ר' זעליג ז"ל ששמע מר' יצחק דב הנ"ל אשר חדש ימים קדם הסתלקותו כששכב על מטתו לישן, בא אליו אחד ואמר לו בזה הלשון: "קום הגיע קצך", והקיץ משנתו בבהלה ופחד גדול עד שמחמת הפחד נפל למשכב ושכב בחליו איזו ימים וחזר לאיתנו. ואז ספר זאת ואמר שבקש מהשם יתברך שיאריך לו עוד איזה זמן כדי שיוכל לעשות תשובה שלמה. ואחר כך ככלות חדש ימים מזמן המראה נגוע ויאסף אל עמיו בשם טוב [בשנת תרי"ד]. וכן ר' מאיר מטעפליק ורבי אפרים בן רבי נפתלי ז"ל ורבי יצחק בן מורנו מוהרנ"ת ז"ל ורבי נחמן מטולטשין, ורבי אבא בר"ש מטשעהרין ורבי אברהם דב נכד אדמו"ר ז"ל, והרב רבי נחמן מטשערין ז"ל בעל המחבר ומלקט ספר לשון חסידים ודרך חסידים ולקוטי עצות החדש ושאר ספרים והרבה ספרים שלא נדפסו עדין, וכן כל האנשים שנתקרבו באמת למוהרנ"ת ז"ל בלו כל הימים לרבות הלילות רק בתורה ותפלה ותשובה ומעשים טובים והתבודדות. אשרי להם ואשרי חלקם:
Documentation Index
גרסאות לקריאת מכונה / AI agents:
כל הזכויות בספר זה שמורות למלא וגדיש
טוען...