יב

מה שהודיע לר' מאיר הנ"ל בענין הבנים ובענין העניות גם זה שמעתי מפי בנו ר' שמחה הנ"ל ששמע מפיו בעצמו. (אמר המעתיק: שמעתי מאנ"ש באריכות גדול אך אספר בקצור), כי זה הר' מאיר היה דר במעדוועדובקא והיה עשיר גדול מאד שהיו אוכלים אצלו בכלי כסף ורוחצים בכלי זהב ולא היה לו בנים. (ופעם אחת התאכסן אצלו הרבי מרדכי מטשערנאביל ז"ל ובניו, ובקשה אשת הר' מאיר הנ"ל ממנו שיהיה לה בנים, ויאמר לה עוד את רוצה בנים, דיך שאני ובני מתאכסנים אצלך) ופעם אחת נסעה אל רבנו ז"ל ברעש והתעוררות בענין בנים, ורבנו ז"ל סבב את עצמו בבית מקיר אל קיר, ופניו היה אש לוהט ממש. וכמעט שהיה לה חרטה על מה שהטריחה את רבנו ז"ל כל כך אחר כך אמר לה רבנו ז"ל שיהיה לה בן אבל תפסיד העשירות. ויהיה לה עניות כל כך עד שלא יהיה להילד רק טלית קטן אחד, וכשיכבסו אותו לא יהיה לו אחר ללבש, ויצטרך להמתין עד שיתיבש. והסכימה גם לזה, ויאמר לה שמהצרך לשאל גם את בעלה אם יסכים, וגם הוא הסכים, ונולד להם בן. ואחר איזו שנים כשנצרך רבנו ז"ל לנסע למעדוודובקא נסע דרך קרומענשטוק לעשות החתנה של שרה'קי עם הרב ר' יצחק אייזיק בן הרב ר' ליב מדובראוונא, לא נכנס לביתם רק נכנס להבית הכנסת וראה את הילד של ר' מאיר הנ"ל ובחן אותו בלמודו, ואמר אהה הפסד גדול וכו'. ונסע לדרכו והילד בא לביתו וספר לאמו הנ"ל והיו לה יסורים גדולים. ולעת ערב נפטר הילד, ואמו סגרה את עצמה בחדר מיחד ולא רצתה להתנחם ולדבר עם שום אדם. וכשחזר רבנו ז"ל למעדוודובקא נכנס להתאכסן אצלם. ותכף יצאה מהחדר ואמר רבנו ז"ל שהוא נוטל ממנה השבעה ימי אבלות כי החתנה תהיה אצלה והיא תהיה מחתנת. וכן קימה ועשתה כל צרכי החתנה כמו אחד הגבירים הגדולים, והלבישה את הכלה ונסעו למול החתן. ותעש החתן מאהל ובפרט החתנה ברב פאר ויפי, והיא היתה מלבשת בעדיי זהב כמו מחתנת ונתנה דרשה גישאנק [דורון דרשה] מנורת זהב גדולה. ואחר כך קראה רבנו ז"ל ואמר לה שתלד בן ותקרא שמו נחמן ואני שמי נחמן בן פיגא והוא גם כן (כי שמה היה פיגא). וכמו שאני חדוש בדבר שלי, כן הוא יהיה חדוש בדבר שלו ובלבד שתקים אלו התנאים שהיא לא תניק אותו רק מינקת. וגם המינקת תניק רק בימי טהר ושהיא לא תראה את הילד כלל בימי טמאתה. וכן היה שילדה בן אבל לא קימה, כי היה חולה והלכה לראות אותו בימי טמאתה, וגם המינקת הניקה אותו בימי טמאתה. ונסעה לאדמו"ר זצ"ל לשאל אם תתן אותו למינקת אחרת. ואמר עכשו לא אכפת עוד כלל כיון שכבר לא קימו. ולא יהיה עוד חדוש כנ"ל וכך הוה: