מג

שמעתי בעת שישב אדמו"ר זצ"ל בברסלב, ישב פעם אחת עם אנשים ובתוכם היה גם רבי חיים שרה'ס מברסלב, ופתאם אמר רבנו ז"ל האדם הוא שוטה כל כך עד שאפלו כשהמלאך המות הולך אחרי כתפיו הוא מחזיק עדין בשטותיו והבליו. והאנשים השתוממו מאד על הדבורים האלה ולא ידעו על מה הם מרמזין, אבל הר' חיים שרה'ס נבהל מזה מאד מאד, כי נכנסו הדבורים היטב בלבו וידע בנפשו כי אדמו"ר זצ"ל מרמז עליו באלו הדבורים וישב אצל השלחן בפחד גדול. אחר כך הלכו כל האנשים לדרכם, ורבי חיים הנ"ל נשאר יושב אצל השלחן, ושאל אותו אדמו"ר זצ"ל מה אתה יושב? ולא יכל להשיבו כי ישב במרה שחורה גדולה מאד. ונכנס אדמו"ר זצ"ל לחדרו והלך הר' חיים הנ"ל אחריו ויבך לפניו מאד. ויאמר לרבנו ז"ל רבי אני יודע בודאי אשר כונתכם בהדבורים היתה עלי, לכן מאד מאד אבקשכם לעורר רחמים עלי, שאשאר בחיים. ויאמר לו אדמו"ר זצ"ל כן הדבר שהיתה כונתי עליך, אך אני צריך לנסע על ציון קבר זקני הקדוש הבעל שם טוב זצ"ל למעז'בוז' להתפלל עבור הילד שלי (שהיה אז חולה), לכן תסע גם כן עמי ואתפלל גם עליך. וכן עשה, ונסע רבי חיים הנ"ל גם כן עם רבנו ז"ל למעז'בוז'. והלך רבנו ז"ל על קבר הבעל שם טוב זצ"ל, והתמהמה שם זמן רב ואחר כך אמר לרבי חיים בזו הלשון: דיר האב איך גיפול'ט און מיר ניט [לך פעלתי ולי לא]. ואין אתה צריך אפלו להתפלל אך כיון שאתה פה לך גם כן והלך אל קבר הבעל שם טוב. ואמר לו כמה שנים יחיה עוד. ויסעו בחזרה לברסלב ובאמצע הדרך אמר רבנו ז"ל לרבי חיים הנ"ל הילד שלי כבר מת וכך הוה, כי כשבאו לביתם מצאו שהילד כבר מת, (ולא רצה רבנו ז"ל לכנס לעיר ברסלב על שבת קדש, ושלח האיש הנ"ל לברסלב לקנות חלה על שבת קדש וצוה לו שיהיה הדבר בסוד שלא יתודע לאשתו. אך אנשי שלומנו שאלו אותו איפה רבנו ז"ל כי ידעו מתחלה שנסע עמו והשיב להם בסוד. ובין כך עבר מעשה מאברהם פייעס שהיה מקרב לרבנו ז"ל והוא היה מקדם איש מכער והיה רגיל לומר על עצמו מיינע עונות וועט מען ארום טראגין אויף אפיינדיל אין גיהנם [בגיהנם ישאו את עוונותי על נס]. והיה לו בן פגום וכו' וכו' ושם בנו היה חיים פייעס ועשה עמו שדוך עם בת ישראל נכד הבעל שם טוב. והבעל שם טוב אבי זקנו של הכלה לא היה רוצה בהשדוך, ועל כן בא לרבנו הקדוש שאינו רוצה בהשדוך והיה רוצה לטל החתן מן העולם. והיה לרבנו ז"ל רחמנות על החתן ובקש מהבעל שם טוב ז"ל שיניח אותו אבל לא יהיה לו בנים, ממילא לא יהיה להם התקשרות ויהיה גט וכן היה. ובלילה הקיץ רבנו ז"ל את רבי חיים שרה'ס הנ"ל והלך עמו ביער להתבודד שם, ואחר כך ספר לו כל הנ"ל. וגם ספר לו כי הבעל שם טוב אבי זקנה לקח מעמו השנים והכרחתי לתן לו שנים אחרים והגיד לו כמה שנים (ועין להלן באריכות). ובעת שחיים פייס (החתן) היה בארץ ישראל כי נסע לארץ ישראל ספר לאנשי שלומנו שרבנו ז"ל נתן לו צעטיל [פתק] של עבודות וסגופים ואמר לו שאם יקים זאת יתהפך גופו ליהודי כשר ממש, אך היה קשה לקים ולא קים. ובעת המחלקת מהרב מסאוורן רצה גם כן לחלק אמר לו רבי חיים שרה'ס הנ"ל שתק הלא אני יודע כמה שנים תחיה וכו'). ורבי חיים הנ"ל חי עוד הרבה שנים כמו שאמר רבנו ז"ל: