מז

כשהיה אדמו"ר זצ"ל סמוך עוד על שלחן חותנו רבי אפרים ז"ל בכפר הוסיאטין, והגיע לחותנו יום היארצייט של אביו ונסע לאלכסנדעריווקא הסמוך לשם ולקח אתו את אדמו"ר זצ"ל. וכשבאו לבית המדרש ובני הנעורים דשם כאשר ראו את אדמו"ר זצ"ל בפעם הראשון אזי הוטב בעיניהם מאד לכנס עמו בדברים, אך לא ידעו מהיכן להתחיל. ואחר התפלה נתן להם הר' אפרים ז"ל יין ישן כנהוג ובקשו בני הנעורים מר' אפרים הנ"ל שיצוה לחתנו הוא אדמו"ר זצ"ל שילמד פרק משניות וכן עשה. והפך עצמו פניו אל כתל המזרח ולקח משניות והניח על הסטענדער ולמד ויתמהמה בלמוד עד בוש והבני הנעורים המתינו עד שיסים למודו למען ישתו היי"ש ועל ידי זה ישתו לחיים גם לאדמו"ר זצ"ל, וממילא יהיה להם שיכות לכנס עמו בדברים. וכשראו שהוא מתמהמה הרבה בלמודו בקשו את הרב ר' אפרים שיאמר לו שיסים הלמוד. ונטה אדמו"ר את ידו על פני חותנו ויתעלף. והתחילו להקיצו, וכשהקיץ שאלו אותו מה היה לו? והשיב להם כשנטה אדמו"ר זצ"ל את ידו על פניו ראה את המנוח שהיה לו יארצייט אחריו עומד לנגדו ואמר לו "לחתן כזה אומרים שילמד משניות? ונתפחד ויתעלף. המה ראו כן תמהו מאד ומן אז והלאה נתפרסם שם אדמו"ר זצ"ל שהוא מצדיקי הדור, והתחילו לנסע אליו כמה אנשים ונתקרבו על ידו לעבודת השם יתברך: