ג

וְכָבוֹד בִּשְׁלֵמוּת אֵינוֹ כִּי־ אִם עַל־יְדֵי וָא”ו שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְתוֹכָהּ, כִּי בְּלֹא וָא”ו נִשְׁאָר כְּבַד פֶּה, וְעַל־ יְדֵי וָא”ו הוּא בִּבְחִינַת (תהלים ל): כָּבוֹד וְלֹא יִדֹּם. כִּי כָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וָא"ו, הוּא מוֹסִיף (פסחים ה.), הַיְנוּ בְּחִינַת תּוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה, הַיְנוּ שְׁמִירַת הַבְּרִית, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מ”ר קדושים פרשה כה, הובא ברש”י): כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה, אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה. כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה, גֵּאוּת וְנִאוּף, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ד:) עַל פָּסוּק (משלי ו): וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָּצוּד.

וְעַל־כֵּן בְּרִית מְכֻנָּה בְּשֵׁם שַׁדַּי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לה): אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה. כִּי שַׁדַּי הוּא בְּחִינַת: שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלֹקוּתִי לְכָל בְּרִיָּה (כמובא בפירש”י לך לך יז), וּכְשֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר הַבְּרִית, הַיְנוּ עַל־יְדֵי גֵּאוּת, הוּא עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ עֲבוֹדַת־אֱלִילִים, הוּא מַרְאֶה שֶׁאֵין דַּי לוֹ בֶּאֱלֹקוּתוֹ עַד שֶׁצָּרִיךְ עֲבוֹדַת־אֱלִילִים, וְעַל־כֵּן פּוֹגֵם בְּשַׁדַּי, שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלֹקוּתוֹ לְכָל בְּרִיָּה. וּכְשֶׁשּׁוֹמֵר הַבְּרִית, הוּא זוֹכֶה לָאוֹר הַמֵּאִיר לוֹ לִתְשׁוּבָה כַּנַּ”ל: