לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי (תהלים כז):
פֵּרֵשׁ רַשִּׁ”י: בִּשְׁלִיחוּתְךָ
כִּי עִקַּר הָאֱלֹקוּת – בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם עג): צוּר לְבָבִי, כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בסי’ מט). וּמִי שֶׁהוּא בַּר לֵבָב (שם כד), בִּבְחִינַת (שם קט): וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, יוּכַל לֵידַע עֲתִידוֹת עַל־יְדֵי מַה שֶּׁהַלֵּב אוֹמֵר לוֹ, שֶׁהוּא דִּבְרֵי ה’ מַמָּשׁ. וְזֶהוּ: לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי. לְךָ – בִּשְׁלִיחוּתְךָ כַּנַּ”ל, כִּי מַה שֶּׁהַלֵּב אוֹמֵר, הֵם דִּבְרֵי ה’ מַמָּשׁ כַּנַּ”ל, וְהָבֵן: