דַּע שֶׁיֵּשׁ הַמְתָּקָה לְהִנָּצֵל מֵעֹנֶשׁ שֶׁל אַלְמָן, שֶׁלֹּא תָּמוּת אִשְׁתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְהוּא עַל־יְדֵי שֶׁמַּרְגִּישִׁין טַעַם מְתִיקוּת בְּהַתּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִצּוֹלִין מִזֶּה הָעֹנֶשׁ לִבְלִי לִהְיוֹת אַלְמָן, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה אוֹתִיּוֹת “אַלְמָן” – רָאשֵׁי־ תֵבוֹת: מַ’ה נִּ’מְלְצוּ לְ’חִכִּי אִ’מְרָתֶךָ (תהלים קיט). שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁמַּרְגִּישִׁין מְתִיקוּת בְּהַתּוֹרָה, נִצּוֹלִין מֵהָעֹנֶשׁ הַזֶּה. וְגַם הַכָּתוּב מְסַיֵּם: מִדְּבַשׁ לְפִי – שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַמְּתִיקוּת שֶׁמַּרְגִּישִׁין בְּהַתּוֹרָה מַמְתִּיקִין הַדִּין שֶׁל מִיתַת אִשְׁתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי “דְּבַשׁ” בְּגִימַטְרִיָּא “אִשָּׁה”, כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים: