וְזֶה בְּחִינַת מְזוּזָה. כִּי אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (במדבר פ’ כב): לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן זוּזֵי. מִפְּנֵי שֶׁזָּזִין מִזֶּה לָזֶה. וְזֶה (איוב כב): וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי מְזוּזָה. וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ – עַל־יְדֵי־ זֶה פַּרְנָסָתוֹ מְעוֹפֶפֶת לָךְ. כִּי שַׁדַּי הוּא בְּחִינַת בְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לה): אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה.
וְזֶה שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ברכות פרק א), שֶׁעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵם בִּקְרִיאַת־שְׁמַע, וְדִבּוּר לֹא תַחְמֹד כְּנֶגֶד: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת. כִּי עַל־יְדֵי מְזוּזָה נִתְבַּטֵּל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל: מֶלַח מָמוֹן חָסֵר. וְזֶהוּ (תהלים נ): וְזִיז, הַיְנוּ מָמוֹן, שַׁדַּי עִמָּדִי. עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית, עַל־יְדֵי מְזוּזָה, זוֹכֶה לִבְחִינַת: שְׂמַח זְבוּלוּן. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וּכְתַבְתָּם – שֶׁיְּהֵא כְּתִיבָה תַּמָּה (שבת קג: מנחות לד). וְזֶה בְּחִינַת (בראשית כה): יַעֲקֹב אִישׁ תָּם, כִּי עַל־יָדוֹ: וַיִּחַן פְּנֵי הָעִיר, עַל־יָדוֹ תִּקּוּן הַמַּטְבֵּעַ כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לב:), שֶׁאֲרִיכַת יָמִים עַל־יְדֵי מְזוּזָה, כִּי סָמוּךְ לְ”וּכְתַבְתָּם” – “לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם”, כִּי עַל־ יְדֵי אֱמוּנָה בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן בָּא אוֹר הַחַיִּים כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ (שם): מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו, הַיְנוּ בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים, שֶׁהוּא סִימָנָא דְּחַיֵּי.
וּבִשְׁבִיל זֶה קְבִיעוּת הַמְּזוּזָה בַּשְּׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַפֶּתַח (מנחות לג.), כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בב”מ מב): לְעוֹלָם יְשַׁלֵּשׁ אָדָם אֶת מְעוֹתָיו: שְׁלִישׁ בִּפְרַקְמַטְיָא וְכוּ’. וּשְׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן הוּא הַשְּׁלִישׁ שֶׁבִּפְרַקְמַטְיָא, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי פאה פ”ח): טָבִין חַמְשִׁין דְּעָבְדִין מִמָּאתָן דְּלָא עָבְדִין. וְעִקַּר הָאֱמוּנָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמַשָּׂא־וּבְמַתָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שבת לא): נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַמָּמוֹן, שֶׁשָּׁם צָרִיךְ אֱמוּנָה, הוּא בִּשְׁלִישׁ עֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בַּשְּׁלִישׁ שֶׁבִּפְרַקְמַטְיָא: