ה

וְיֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת בְּרִית: בְּחִינוֹת אַבְרָהָם וּבְחִינוֹת אֱלִיעֶזֶר. אַבְרָהָם הוּא בְּרִית עִלָּאָה, שֶׁהוּא רָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִּין עִלָּאִין לְמַיִּין תַּתָּאִין. וְהוּא בְּחִינוֹת בֶּן חוֹרִין, בִּבְחִינוֹת (קהלת י): אַשְׁרַיִךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִין. וְהוּא עָבֵד תּוֹלָדִין, בִּבְחִינוֹת (בראשית יב): וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן. כִּי הַחֵרוּת תְּלוּיָה בַּבְּרִית, בִּבְחִינוֹת (זכריה ט): בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר.

וֶאֱלִיעֶזֶר הוּא בְּרִית תַּתָּאָה, בִּבְחִינוֹת (שמות כג): כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, שְׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, שֶׁהוּא חֲנוֹךְ, מט”ט, בְּחִינוֹת (בראשית יד): וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו, בְּחִינוֹת (משלי כב): חֲנֹךְ לַנַּעַר, בְּחִינוֹת (קהלת שם): אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר. וְהוּא תַּחַת בְּרִית עִלָּאָה, בִּבְחִינוֹת (בראשית כד): שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. וְהוּא רָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִּין דָּכַיִן לְמַיִּין מְסָאֳבִין, בֵּין אִסּוּר וְהֶתֵּר, וּבֵין כָּשֵׁר וּפָסוּל, וּבֵין טָמֵא וְטָהוֹר. וְזֶהוּ בְּחִינוֹת: חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל־פִּי דַּרְכּוֹ, עַל־פִּי דַּיְקָא, הַיְנוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה:

וּבְרִית עִלָּאָה הוּא שְׁמִירַת הַבְּרִית־קֹדֶשׁ, וּבְרִית תַּתָּאָה הוּא שְׁמִירַת אִסּוּר וְהֶתֵּר וְכוּ’. וְצָרִיךְ לָאָדָם לִהְיוֹת לוֹ אֵלּוּ שְׁנֵי בְּחִינוֹת בְּרִית, הַיְנוּ שֶׁיְּהֵא צַדִּיק וְלַמְדָן, כִּי לֹא עַם־הָאָרֶץ חָסִיד (אבות פ”ב). צַדִּיק נִקְרָא עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית־ קֹדֶשׁ, וְלַמְדָן – עַל־יְדֵי אִסּוּר וְהֶתֵּר:

וְזֶהוּ: אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת וְכוּ’ (מו”ק יז). צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא צַדִּיק וְלַמְדָן. מַלְאָךְ זֶה בְּחִינוֹת לַמְדָן, בְּחִינוֹת מט”ט כַּנַּ”ל. צְבָאוֹת, אוֹת הוּא בַּצָּבָא דִּילֵהּ, בְּחִינוֹת: צַדִּיק אוֹת בְּרִית. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁמֻּזְכָּר צַדִּיק, גַּם בְּרִית תַּתָּאָה נִכְלָל בּוֹ, כִּי הַתַּחְתּוֹן נִכְלָל בָּעֶלְיוֹן, בִּבְחִינַת: יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: