וַאֲפִלּוּ בַּמִּדּוֹת עַצְמָן, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ הוּא בְּחִינַת דַּעַת לַבְּחִינָה שֶׁתַּחְתֶּיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מַה שֶּׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ, עָשְׂתָה עֲנָוָה עָקֵב לְסִלּוּתָא (מדרש רבה שיר־השירים, הובא בתוספות יבמות קג: ד”ה המסוליים). נִמְצָא, שֶׁהַמַּדְרֵגָה הַפְּחוּתָה שֶׁל עוֹלָם הַיְצִירָה, הוּא בְּחִינַת דַּעַת לְעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה שֶׁתַּחְתָּיו. נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁאַהֲבָתוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמִדּוֹתָיו וּבַזְּמַן, הוּא בְּחִינוֹת אַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן לְהָאָדָם שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מִמֶּנּוּ:
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מו”ק יז): כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ – אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת. הַיְנוּ שֶׁכּוֹפֶה אֶת יִצְרוֹ, אֲזַי הוּא דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר: בָּרְכוּ ה’ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ – אִלֵּין אִנּוּן דְּמִתְגַּבְּרִין עַל יִצְרֵיהוֹן וְכוּ’. כִּי עַל־יְדֵי־ זֶה שֶׁכּוֹפֶה אֶת יִצְרוֹ, אֲזַי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בּוֹלְטִין וּמִצְטָרְפִין, אֲזַי הוּא בְּחִינוֹת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, כִּי עוֹשֶׂה וּבוֹנֶה אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, וְזוֹכֶה לְמִשְׁמַע קוֹל הַתּוֹרָה מִלְּעֵלָּא. בְּוַדַּאי מִזֶּה הָרַב תּוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ, כִּי בְּוַדַּאי יוֹדֵעַ הוּא אֶת הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ מִדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים הוּא מְלַקֵּט אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה. וְזֶה: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת. כֹּהֵן הוּא בְּחִינוֹת חֶסֶד. יִשְׁמְרוּ דַעַת – הַיְנוּ שֶׁיִּתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי הָרַב הַזֶּה הָאַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת, שֶׁהוּא לְפִי מַדְרֵגָתְךָ אַהֲבָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁהוּא: יוֹם אֶחָד יִוָּדַע לַה’ וְכוּ’: