ליקוטי מוהר״ן · קַמָּא · לח

וְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹת אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא הַזְּרוֹעַ, שֶׁהֵם חָמֵשׁ אֶצְבָּעִין שֶׁבְּיַד שְׂמֹאל, שֶׁהֵם חֲמִשָּׁה גְּבוּרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה. כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר – עַל־יְדֵי חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה, שֶׁהֵם הַגְּבוּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קו): מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה’. שֶׁעַל־יְדֵי גְּבוּרוֹת נַעֲשֶׂה הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קמה): וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה כג): הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה’.

וְהַתְחָלַת עֲלִיּוֹת שֶׁל הַדִּבּוּר הוּא מֵרֹאשׁוֹ, הַיְנוּ מֵהַמֻּבְחָר, הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בְּהַדִּבּוּר, שֶׁהוּא נִקְרָא רֹאשׁ. כִּי יֵשׁ כַּמָּה אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין צז): אֱמֶת נַעֲשֶׂה עֲדָרִים. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט): רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת. כִּי קֹדֶם תִּקּוּנוֹ הָיָה בִּבְחִינוֹת (דניאל ח): וַתַּשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה. וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר שׁוּם דְּבַר אֱמֶת, מֵחֲמַת שֶׁרוּחַ סְעָרָה בִּלְבֵּל אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קז): יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת. וּכְשֶׁמְּתַקְּנוֹ, אֲזַי אֵין לוֹ בִּלְבּוּל. וְזֶה בְּחִינוֹת (פסחים ג): עִקֵּם הַכָּתוּב תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו. זֶה רֶמֶז, כְּשֶׁרוּחַ סְעָרָה שׁוֹלֵט, אֲזַי אֵין בִּיכֹלֶת לְדַבֵּר בְּדֶרֶךְ ישֶׁר, כִּי הָרוּחַ מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ, וְצָרִיךְ לְעַקֵּם אֶת הַדֶּרֶךְ:

וְתִקּוּן הַדִּבּוּר הוּא עַל־ יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִין בַּצַּר לָאָדָם, בַּעֲנִיּוּת וּבְדַחֲקוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה*, שֶׁאָז שֻׁלְטְנוּתָא דְּקֵץ כָּל בָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ. וּכְתִיב (בראשית א): וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (חגיגה יב:): הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בַּלַּיְלָה, מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם. חֶסֶד הוּא בְּחִינַת בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (מקץ דף רג ע”א): הַבֹּקֶר אוֹר, דָּא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם. וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ, אִנּוּן מָארֵי דְּדִינִין. הֵמָּה וַחֲמוֹרֵיהֶם – אִנּוּן וְכָל סְטָר מְסָאֳבָא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות ג): שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר. אֲזַי נוֹפְלִים כָּל הַמְקַטְרְגִים הַשּׁוֹלְטִים עַל הַדִּבּוּר, וְאָז הַדִּבּוּר יוֹצֵא בְּשִׁיר וָשֶׁבַח וְהַלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פג): אֱלֹקִים אַל דֳּמִי לָךְ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ל): לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם. וְאָז בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹּקֶר וְכוּ’ (איוב לח).

* כַּמּוּבָא בִּ”פְרִי־עֵץ־חַיִּים”, שַׁעַר הַתְּפִלִּין, פֶּרֶק ז, עַל פָּסוּק: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, שֶׁעַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, אֲזַי כְּאוֹר הַבֹּקֶר עוֹלֶה רֹאשׁ הַמַּלְכוּת (שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הַדִּבּוּר כַּנַּ”ל), וְיוֹשֶׁבֶת בִּזְרוֹעַ דִּזְעֵיר אַנְפִּין וּמְקַבֶּלֶת הָרְשִׁימוּ שֶׁבְּחָזֶה דִּזְעֵיר אַנְפִּין, וּזְעֵיר אַנְפִּין מְקַבֵּל הָרְשִׁימוּ שֶׁלּוֹ. וְעַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה נִכְנָסִין מֹחִין חֲדָשִׁים, וְהָרְשִׁימוּ יוֹצְאִין בִּבְחִינַת תְּפִלִּין וְכוּ’:

וְזֶהוּ (תהלים קכב): עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ. כִּי הַדִּבּוּר נִקְרָא רֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מא): צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נח): צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן. בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם – עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ”י (והוא מדברי רז”ל מכות י):

וּכְשֶׁמַּעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ, הַיְנוּ לִגְבוּרוֹת, וּמַתְחִיל לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת, וּמְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי נִכְנָס אוֹר שֹׁרֶשׁ שֶׁל הַגְּבוּרוֹת, הַיְנוּ חֲמִימוּת הַלֵּב*, כִּי שֹׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת הֵם בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לט): חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי וְכוּ’, וְשָׁם שֹׁרֶשׁ אֲמִתִּי שֶׁל הָאֱמֶת שֶׁל הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם טו): וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, וּמַתְחִיל לְדַבֵּר בַּחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב, דְּבַר אֱמֶת שֶׁבַּלֵּב.

* וְזֶה בְּחִינַת רְשִׁימוּ שֶׁבְּלֵב זְעֵיר אַנְפִּין, שֶׁנִּכְנָס בְּרֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת, הַיְנוּ בְּרֹאשׁ הַמַּלְכוּת, כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּזְרוֹעַ שְׂמָאלִי:

וּכְשֶׁמְּדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁבְּלִבּוֹ, בְּהִתְעוֹרְרוּת בִּתְשׁוּבָה, וְרוֹאֶה פְּחִיתוּתָיו וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא, כִּי עַד עַכְשָׁו הִשְׁלִיךְ חַטֹּאתָיו אַחַר כְּתֵפָיו וְלֹא עִיֵּן בָּהֶם, וְעַכְשָׁו כְּשֶׁיּוֹדֵעַ אוֹתָם, אֲזַי נִכְנָס בּוֹ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל גֹּדֶל פְּשָׁעָיו, כְּנֶגֶד רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין (י”א שבכאן צריכין להעתיק ההגה השלישית, וכן הוא בכת”י, והכל עולה בקנה אחד, וע’ פע”ח). וְהַבּוּשָׁה הַזֹּאת עֲדַיִן אֵינֶנָּה בְּפֹעַל, הַיְנוּ שֶׁהַבּוּשָׁה הוּא בַּפְּנִימִיּוּת, וְאֵין מִתְגַּלֶּה עַל פָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים סט): כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי. כִּי זֹאת הַבּוּשָׁה הִיא קֹדֶם הַתְּשׁוּבָה. וְזֶה יָדוּעַ, אֵין דּוֹמֶה בֶּן כְּפָר לְבֶן כְּרַךְ. כָּל מַה שֶּׁמְּקֹרָב בְּיוֹתֵר אֶל הַמֶּלֶךְ, בָּשְׁתּוֹ גָּדוֹל, וְכָל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּיוֹתֵר בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ, הוּא בּוֹשׁ יוֹתֵר מֵהַמֶּלֶךְ. וְקֹדֶם הַתְּשׁוּבָה עֲדַיִן יְדִיעָתוֹ בִּקְטַנּוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה בָּשְׁתּוֹ אֵינוֹ בְּפֹעַל עַל פָּנָיו, כִּי חַטֹּאתָיו מְטַמְטְמִין שִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ, עַל־יְדֵי רוּחַ־שְׁטוּת שֶׁבְּקִרְבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סוטה ג): אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה וְכוּ’*.

* וְזֶה בְּחִינַת שֶׁזְּעֵיר אַנְפִּין מִתְקַנֵּא בְּמַלְכוּת וְלוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ הָרְשִׁימוּ שֶׁלּוֹ:

אֲבָל אַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה וּמֵסִיר מִמֶּנּוּ הַטִּפְּשׁוּת, וְנִתּוֹסֵף בּוֹ שִׂכְלוֹ – אֲזַי הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּיוֹתֵר, וְנִתְגַּלֶּה הַבּוּשָׁה עַל פָּנָיו. וְהַבּוּשָׁה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת אוֹר הַתְּפִלִּין*, שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל פָּנָיו בְּמִצְחוֹ, וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת הַבּוּשָׁה הִיא בַּמֵּצַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ג): וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ, מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם.

* וְזֶהוּ בְּחִינַת שֶׁעַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה בָּאִין מֹחִין חֲדָשִׁים, וְאָז יוֹצֵא הָרְשִׁימוּ בִּבְחִינוֹת תְּפִלִּין, כִּי עַל־יְדֵי הַבּוּשָׁה הוּא מִתְפַּלֵּל וּמְבַקֵּשׁ מְחִילָה עַל עֲווֹנוֹתָיו:

וְזֶה פֵּרוּשׁ (משלי ב): אָז תָּבִין יִרְאַת ה’, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בהקדמת התיקונים דף ט:): תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת אִמָּא עַל בְּרָא, וְאִם לַבִּינָה תִּקְרָא (משלי ב). וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָז תָּבִין. הַיְנוּ עַל־יְדֵי בִּינָה יְתֵרָה שֶׁיִּהְיֶה בְּהַכָּרַת הַבּוֹרֵא, עַל־יְדֵי־זֶה: יִרְאַת ה’, הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו): וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ – אֵלּוּ תְּפִלִּין. כִּי הַיִּרְאָה הוּא הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (נדרים כ): יִרְאַת ה’ עַל פְּנֵיכֶם – זֶה הַבּוּשָׁה, שֶׁהִיא עַל הַפָּנִים, הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין עַל־יְדֵי בִּינָה, שֶׁהִיא אִמָּא עַל בְּרָא.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יא): תְּפִלִּין נִקְרָאִין פְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ. וּפְאֵר הוּא כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, כִּי הַהִתְפָּאֲרוּת – עַל־יְדֵי כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מט): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. כִּי הֵם כְּלוּלִין מִגְּוָנִין סַגִּיאִין. וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים, כְּשֶׁאָדָם מִתְבַּיֵּשׁ נַעֲשֶׂה כַּמָּה גְּוָנִין. וּבָזֶה יְכוֹלִים אָנוּ לְהָבִין, אִם יֵשׁ לְאָדָם יִרְאַת־שָׁמַיִם, הַיְנוּ בּוּשָׁה, לְאַחַר תִּקּוּן הַחֵטְא, כְּשֶׁאָנוּ מִסְתַּכְּלִין עַל פָּנָיו, וְנוֹפֵל עָלֵינוּ יִרְאָה וּבוּשָׁה, הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלֵינוּ דַּעַת בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָז תָּבִין יִרְאַת ה’. פֵּרוּשׁ, בָּזֶה תָּבִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִרְאַת ה’. וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא, הַיְנוּ כְּשֶׁיִּמָּצֵא גַּם לְךָ דֵּעָה בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא, הַיְנוּ בּוּשָׁה וְיִרְאָה. וְזֶה בְּחִינַת: וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ וְכוּ’ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם גַּם־כֵּן יִרְאָה:

וּמֹשֶׁה זָכָה לְאוֹר הַתְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (בהשמט’ בראשית רסב): וַיִּתְנַצְּלוּ אֶת עֶדְיָם – דָּא תְּפִלִּין. וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל – שֶׁלָּקַח אוֹתָן הָאוֹרוֹת, מִלְּשׁוֹן (איוב כט): בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי (עיין בזוהר בראשית דף נב: כי תשא דף קצד.). וְזֶהוּ (שמות לד): כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו. עַל־שֵׁם: קֶרֶן אַחַת הָיָה לוֹ בְּמִצְחוֹ (חולין ס). זֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהוּא בַּמֵּצַח, וְעַל־יְדֵי־זֶה: וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. כִּי הֵאִיר עֲלֵיהֶם הַיִּרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אָז תָּבִין יִרְאַת ה’ וְכוּ’.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יב:): הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ, מוֹחֲלִין לוֹ מִיָּד. כִּי הָעֲבֵרָה מַכְנִיס בָּאָדָם רוּחַ־שְׁטוּת, וְעַל־יְדֵי בּוּשָׁה מַחֲזִיר הַמֹּחִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אָז תָּבִין יִרְאַת ה’ כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים כ): מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי. כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן פָּגַם בִּבְחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה לח): ה’ עֲלֵיהֶם יִחְיוּ. וְדִבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּאִילָנָא דְּמוֹתָא, וְעַל־יְדֵי־זֶה: וַיְגָרֶשׁ אוֹתוֹ מִגַּן־עֵדֶן (בראשית ג), כִּי עַזּוּת־ פָּנִים לְגֵיהִנֹּם (אבות פ”ה). וְכַד תָּב בִּתְיוּבְתָּא כְּתִיב (שם): וַיַּעַשׂ לָהֶם כָּתְנוֹת עוֹר – דָּא תְּפִלִּין (כמובא בתיקונים, תיקון סט, דף קה.).

וְזֶה פֵּרוּשׁ (חולין ס): שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן, קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ. כִּי עַל־יְדֵי הַקָּרְבָּן, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, זָכָה לִבְחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים.

וְקַיִן, שֶׁהָיָה מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, כְּתִיב בֵּהּ (בראשית ד): לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַתְּפִלִּין, שֶׁהוּא קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים. וְקַיִן הֵבִיא מִפְּסֹלֶת, שֶׁרָאָה חוֹב לְכָל אֶחָד. וְאִיתָא (במדרש תנחומא פ’ בראשית): וַיָּשֶׂם לְקַיִן אוֹת – שֶׁזָּרַח לוֹ קֶרֶן, הַיְנוּ כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּקַיִן (שם): וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא זָכָה לְעֵדֶן, עַל־יְדֵי שֶׁפָּגַם בְּאוֹר הַתְּפִלִּין. וְזֶה קִדְמַת, רָאשֵׁי־תֵבוֹת: קַ’רְקַפְתָּא דְּ’לָא מַ’נָּח תְּ’פִלִּין.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ז:): מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת, בְּיָדוּעַ שֶׁנִּכְשַׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ. כִּי קַיִן עָמַד עַל תְּאוֹמָתוֹ שֶׁל הֶבֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה. וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי, פָּסְקָה זֻהֲמָתָן, הַיְנוּ זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ. וְעַכּוּ”ם, שֶׁלֹּא עָמְדוּ, לֹא פָּסְקָה זֻהֲמָתָן (שבת קמו). וְזֶה: בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו. רַגְלֵי דַּיְקָא, כִּי אֵין לָהֶם רַגְלַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (בַּזֹּהַר): וַיָּשֶׂם ה’ לְקַיִן אוֹת. [פֵּרֵשׁ רַשִּׁ”י:] הֶחֱזִיר מוֹרָאוֹ עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב [בַּזֹּהַר]: כַּד תָּב בִּתְיוּבְתָּא, וַיָּשֶׂם ה’ לְקַיִן אוֹת (תיקון סט דף קח:):

וְזֶה שֶׁסִּפֵּר הַתַּנָּא (בכורות נז:): אֶרֶז נָפַל בִּמְקוֹמֵנוּ, וְעָבְרוּ עָלָיו י”ו קְרָנוֹת עַל חֻדּוֹ. כִּי יָדוּעַ, שֶׁהַצַּדִּיק שֶׁעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל וּבְשֵׂכֶל גָּדוֹל, כְּשֶׁנּוֹפֵל לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה פְּחוּתָה מִמֶּנָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁזֹּאת הַמַּדְרֵגָה שֶׁהוּא עַכְשָׁו בָּהּ, גַּם הִיא מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה לְעֵרֶךְ שְׁאָר הַצַּדִּיקִים, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁלְּפִי עֶרְכּוֹ הֲוֵי לֵהּ נְפִילָה, הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּזֶה הַמַּדְרֵגָה, כְּאִלּוּ חָטָא אֵיזֶה חֵטְא, וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל זֶה כְּאִלּוּ חָטָא, וּבָא עַל־יְדֵי־זֶה לְבוּשָׁה גְּדוֹלָה, הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין, בְּחִינַת: אָז תָּבִין יִרְאַת ה’. וּבָא לִבְחִינַת יְדִיעָה חֲדָשָׁה וְהַכָּרָה. וְעִקַּר הֶאָרַת הַתְּפִלִּין בָּאִים עַל־יְדֵי הַלּוּחוֹת, כַּמּוּבָא (בזוהר בראשית וכי תשא הנ”ל): כְּשֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, זָכוּ לַחֲגִירַת זַיְנָא עִלָּאָה. וּמֹשֶׁה זָכָה לְקֵרוּן עוֹר פָּנִים מֵאוֹר הַלּוּחוֹת, כִּי הֵם הַמֹּחִין בְּעַצְמָן, כִּי עַל־יְדֵי חִדּוּד הַשֵּׂכֶל בַּתּוֹרָה נִתְחַדְּדוּ הַמֹּחִין, וְנִתּוֹסֵף בּוֹ הַכָּרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּיוֹתֵר. וְהַלּוּחוֹת הֵם שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה, וְנִקְרָאִים י”ו, עַל־שֵׁם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְאָרְכָּן וָאו וְרָחְבָּן וָאו (ב”ב יד), וְהַצַּדִּיק נִקְרָא אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן.

וְזֶה שֶׁסִּפֵּר הַתַּנָּא בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהָיָה צַדִּיק בְּדוֹרוֹ, וְנָפַל בִּמְקוֹמֵנוּ, כִּי בְּוַדַּאי מַדְרֵגַת הַתַּנָּא הָיְתָה גַּם־כֵּן גְּדוֹלָה, אֲבָל לְפִי עֵרֶךְ הַצַּדִּיק הָיְתָה נְפִילָה. וְעָבְרוּ – לְשׁוֹן הִתְגַּלּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב): וְעָבַר ה’ לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם. וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: וְאִתְגְּלִי. י”ו קְרָנוֹת עַל חֻדּוֹ – הַיְנוּ עַל־יְדֵי חִדּוּד שִׂכְלוֹ וְחִדּוּשׁ שִׂכְלוֹ, שֶׁקִּבֵּל עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא י”ו כַּנַּ”ל, נִתְגַּלֶּה קֵרוּן עוֹר הַפָּנִים, הַיְנוּ בּוּשָׁה, בְּחִינַת תְּפִלִּין. גַּם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְזֶה פֵּרוּשׁ: נָפַל בִּמְקוֹמֵנוּ. שֶׁנָּפַל לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת לְפִי הַשָּׂגָתֵנוּ, הֲגַם שֶׁגַּם הַשָּׂגָתֵנוּ גְּדוֹלָה, אֲבָל לְפִי עֶרְכּוֹ הֲוֵי לֵהּ נְפִילָה, שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּהַשָּׂגָתֵנוּ.

וְזֶה פֵּרוּשׁ: בְּרֵאשִׁית – יָרֵא בֹּשֶׁת, כִּי הַיִּרְאָה הוּא הַבּוּשָׁה. תַּמָּן רָאשֵׁי תַּמָּן בַּת, אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם (שמות ו), הַיְנוּ תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא בַּת־ עַיִן, רָמַז מְקוֹם הַתְּפִלִּין, וּלְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ (שם יג), וּתְלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת־עַיִן, הֵם אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת:

וְזֶה פֵּרוּשׁ: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי (ישעיה נח). כִּי שַׁבָּת – בְּחִינַת בּוּשָׁה, רַגְלֶךָ – בִּתְחִלָּה צָרִיךְ לְתַקֵּן הַדִּבּוּר, הַנִּקְרָא רֶגֶל. וְאֵיךְ תְּתַקֵּן הַדִּבּוּר. עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי. כִּי זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ גָּרַם שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע קְלָלוֹת, שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע מְלָאכוֹת, וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, לְקַדֵּשׁ יְמֵי הַחֹל, כִּדְאִיתָא בִּמְכִילְתָּא: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת – זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת. וּלְפִי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמְּקַדֵּשׁ יְמֵי הַחֹל, כֵּן נִדְחֶה זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, קֵץ כָּל בָּשָׂר, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה עוֹלֶה הַדִּבּוּר. וְזֶה פֵּרוּשׁ: עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ – כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה חֲפָצֶיךָ, הַיְנוּ בִּימֵי הַחֹל, בְּיוֹם קָדְשִׁי – יִדְמֶה כְּאִלּוּ עַכְשָׁו יוֹם קָדְשִׁי. הַיְנוּ, שֶׁתַּמְשִׁיךְ מִקְּדֻשַּׁת שַׁבָּת עַל יְמֵי הַחֹל, וְתַקְדִּישֵׁם מִשְּׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע מְלָאכוֹת.

וְזֶה (חגיגה יב:): תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת, רוֹאִים וְאֵינָם יוֹדְעִים מָה רוֹאִים, הָאָרֶץ עוֹמֶדֶת עַל עַמּוּדִים – הַיְנוּ בִּינָה, אֶרֶץ הַחַיִּים, שֶׁמִּמֶּנָּה תּוֹצְאוֹת הַתְּפִלִּין כַּנַּ”ל, וְהַתְּפִלָּה נִקְרָא עַמּוּד, עַל־שֵׁם (תהלים קו): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס. וְעַמּוּדִים – בְּחִינַת תְּפִלָּה, עַל הַמַּיִם – הַיְנוּ עַל הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ב): שִׁפְכִי כַּמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה’. וּמַיִם עַל הֶהָרִים – זוֹ בְּחִינַת תּוֹרָה, שֶׁעַל־יָדָהּ נִתְעוֹרֵר חֶסֶד אַבְרָהָם, כִּי הֶהָרִים זוֹ תּוֹרָה, שֶׁהוּא מְרוֹמָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ח): בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ. גַּם אַבְרָהָם נִקְרָא הַר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יט): הָהָרָה הִמָּלֵט. וְהָרִים עַל הָרוּחַ – הַיְנוּ רוּחַ פִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הַיְנוּ בְּחִינַת דִּבּוּר, שֶׁעַל־יְדֵי הַתּוֹרַת־חֶסֶד נִתְעַלֶּה הַדִּבּוּר כַּנַּ”ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר. וְרוּחַ עַל סְעָרָה – הַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר, הוּא בְּחִינַת אַחַר הַדְּבָרִים, הוּא יוֹנֵק מֵהַדִּבּוּר, וְנַעֲשֶׂה רוּחַ סְעָרָה כַּנַּ”ל. וּסְעָרָה עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא – כִּי הַבְּרִיּוֹת צְרִיכִין לְקֵץ כָּל בָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – דָּא מַלְאַךְ־ הַמָּוֶת (ב"ר פ"ט), וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם מִגְּבוּרוֹת עִלָּאִין, כִּי הוּא טוֹב מְאֹד. וְזֶהוּ שֶׁסְּעָרָה בִּזְרוֹעַ. זְרוֹעַ אֵלּוּ חֲמִשָּׁה גְּבוּרוֹת, שֶׁמִּשָּׁם חִיּוּתוֹ עַד זְמַן בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח (ישעיה כה):

וְזֶה פֵּרוּשׁ: מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ – הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויגש דף רי.), שֶׁפַּרְעֹה הִיא אִמָּא, דְּכָל נְהִירִין אִתְפַּרְעָן וְאִתְגַּלְיָן מִנַּהּ. וּתְפִלִּין נִקְרָא מֶרְכָּבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לג): רוֹכֵב שָׁמַיִם. וְשָׁמַיִם, אֵשׁ וּמַיִם, בְּחִינַת גְּוָנִין, כִּי תְּפִלִּין הֵם נָהֲרִין מֵאִמָּא עִלָּאָה. וְעַל־יְדֵי מָה תִּזְכֶּה לִבְחִינַת תְּפִלִּין. – יָרָה בַיָּם. יָרָה, הֵם הַגְּבוּרוֹת (פֵּרוּשׁ: “יָרָה” עִם הַכּוֹלֵל גִּימַטְרִיָּא גְּבוּרָה). בַיָּם, הוּא בְּחִינַת דִּבּוּר, כְּשֶׁתְּקַשֵּׁר וְתַעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשָׁהּ. וְעַל־יְדֵי מָה תּוּכַל לְהַעֲלוֹת אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשָׁהּ. עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, שֶׁעַל־ יְדֵי לִמּוּד הַזֶּה נִמְשָׁךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד, וְאָז: הַבֹּקֶר אוֹר וְכוּ’. וְאָז הַדִּבּוּר עוֹלֶה וְנַעֲשֶׂה בַּת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב”ב טז:): בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם וּבַכֹּל שְׁמָהּ. בַּיָּם גִּימַטְרִיָּא בַּכֹּל. וְזֶה: וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם. הַתּוֹרָה נִקְרָא אוֹרַיְתָא תּלִיתָאֵי (שבת פח), וּמִבְחַר דָּא אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (נחמיה ט): אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. פֵּרוּשׁ, עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁעַל־יָדָהּ נִתְעוֹרֵר מִדַּת אַבְרָהָם, עַל־יָדָהּ נִתְתַּקֵּן הַדִּבּוּר, וְקֵץ כָּל בָּשָׂר יִטְבַּע בְּנֻקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. וְזוֹ: טֻבְּעוּ בְיַם סוּף – סוּף הוּא בְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר, שֶׁהוּא דָּבוּק בְּיָם הַדִּבּוּר, יִטְבַּע בְּנֻקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, עַל־יְדֵי בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם, שֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל־ יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ”ל:

(זֹאת הַתּוֹרָה הִיא סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּתוֹךְ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וְכַנִּרְשָׁם מִן הַצַּד בַּהַגָּהּ אֵיךְ כָּל כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין כְּלוּלִין שָׁם, וְהַדְּבָרִים מוּבָנִים לַמַּשְׂכִּילִים. וַעֲדַיִן צְרִיכִין בֵּאוּר רָחָב לְבָאֵר הַדָּבָר הֵיטֵב, וְאִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי, יִתְבָּאֵר הַדָּבָר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְדַע, שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁחִשֵּׁב כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת, וְאָמַר, שֶׁכֻּלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין, דְּהַיְנוּ הַתּוֹרָה “בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר” וְ”אָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ” וּ”קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ’”, וְהַתּוֹרָה “מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים”, “וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים”, “אַשְׁרֵי הָעָם – זַרְקָא”, וְהַתּוֹרָה הַזֹּאת: “מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְכוּ’”, וְעוֹד כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁאֵינִי זוֹכֵר עַתָּה לְפָרְטָם, וְאָמַר, שֶׁכֻּלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְהַשִּׂיגָם):