וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי. וַיֹּאמֶר וְכוּ’ אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְכוּ’: (מלכים־ב, ב)
וְהִנֵּה נִתְקַיֵּם אַחַר־כָּךְ בֶּאֱלִישָׁע פִּי שְׁנַיִם. נִמְצָא, שֶׁהָיָה אֱלִישָׁע מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה יוֹתֵר מֵאֵלִיָּהוּ רַבּוֹ, כִּי כָל הַנִּסִּים וְהַגְּדוֹלוֹת שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע, כֻּלָּם הָיוּ עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה כז) עַל פָּסוּק: סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע – וֶאֱלִישָׁע כִּי עָבִיד, בִּתְפִלָּה הוּא דְּעָבִיד: