עז

וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ: (זכריה יד)

דְּהִנֵּה הַכְּלָל הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים, הֵן הַתְּפִלָּה וְהֵן לִמּוּד, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי הַהֶבֶל פֶּה הוּא בְּחִינַת ה, וְהַקּוֹל הוּא בְּהַמְשָׁכָה, הוּא בְּחִינַת ו, וּכְשֶׁלּוֹמֵד אוֹ מִתְפַּלֵּל בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, נִתְגַּלֶּה בְּחִינַת י”ה (תיקון י), וּכְשֶׁלּוֹמֵד הֲלָכָה בְּאֹפֶן זֶה, בּוֹרֵא עוֹלָם אֶחָד, וּכְשֶׁלּוֹמֵד כָּל הַמַּסֶּכְתָּא, נַעֲשֶׂה מַטְרוֹנִיתָא, וְהַהֲלָכוֹת הֵן עָלְמִין דִּילֵהּ (בהקדמת התיקונים דף יד), כִּי אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עַם. וְזֶה: וְהָיָה ה’ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ – שֶׁנִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ:

[מְבֹאָר לַמְעַיֵּן, שֶׁחָסֵר כָּאן רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ, כִּי עִקַּר הַמְכֻוָּן חָסֵר מִן הַסֵּפֶר, וְלֹא זָכִיתִי לַעֲמֹד כְּלָל עַל דְּבָרִים אֵלּוּ]: