א

וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ (מלכים–א יז) – זֶה בְּחִינַת צְדָקָה. כִּי בִּתְחִלָּה, כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְהִתְנַדֵּב לִצְדָקָה, אֲזַי צְרִיכִין לְשַׁבֵּר אֶת הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁלּוֹ לְהָפְכוֹ לְרַחֲמָנוּת, וְזֶהוּ עִקַּר עֲבוֹדַת הַצְּדָקָה, כִּי מִי שֶׁהוּא רַחֲמָן בְּטִבְעוֹ וְנוֹתֵן צְדָקָה מֵחֲמַת רַחֲמָנוּת שֶׁבְּטִבְעוֹ, אֵין זֶה עֲבוֹדָה, כִּי יֵשׁ גַּם כַּמָּה חַיּוֹת שֶׁהֵם רַחֲמָנִים בְּטִבְעָם, רַק עִקַּר הָעֲבוֹדָה – לְשַׁבֵּר הָאַכְזָרִיּוּת לְהָפְכוֹ לְרַחֲמָנוּת. וְזֶה בְּחִינַת: וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ. כִּי הָעוֹרֵב הוּא בְּטִבְעוֹ אַכְזָרִי, וְנִתְהַפֵּךְ לְרַחֲמָנוּת לְכַלְכֵּל אֶת אֵלִיָּהוּ. כְּמוֹ־כֵן צְרִיכִין בִּצְדָקָה כַּנַּ”ל. וְכָל הַנְּדִיבֵי לֵב, כָּל מִי שֶׁהוּא נַדְבָן, צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלַעֲבֹר בִּתְחִלָּה דֶּרֶךְ בְּחִינָה זוֹ, בְּחִינַת: וְאֶת הָעֹרְבִים הַנַּ”ל, דְּהַיְנוּ שֶׁבִּתְחִלָּה צְרִיכִים לְשַׁבֵּר הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁלָּהֶם, מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם אַכְזָרִיּוּת בִּתְחִלָּה, לְהָפְכוֹ לְרַחֲמָנוּת, לְהִתְנַדֵּב לִצְדָקָה, כַּנַּ”ל: