וּלְהִנָּצֵל מִזֶּה הוּא עַל־יְדֵי הַמָּגִנִּים שֶׁבַּדּוֹר. כִּי יֵשׁ מָגִנֵּי־אֶרֶץ, שֶׁהֵם מְגִנִּים עָלֵינוּ וּמַצִּילִין אוֹתָנוּ, כִּי הֵם מַכְנִיעִין הַחוֹתָם דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַגַּאֲוָה כַּנַּ”ל, בִּבְחִינַת (איוב מא): גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר, שֶׁהֵם סוֹגְרִין וּמַכְנִיעִין חוֹתָם דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהִיא בְּחִינַת תַּאֲוָה הַנַּ”ל, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי גַּאֲוָה כַּנַּ”ל. וְעַל־יְדֵי שֶׁהֵם מַכְנִיעִין זֹאת הַתַּאֲוָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹתָם דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּפִלִּין, מֹחִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת (שיר־השירים ח): שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ (ע’ תיקון א ותיקון כב).
כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמֹּחִין – עַל־יְדֵי שְׁבִירַת תַּאֲוַת נִאוּף, כִּי עִקַּר הַמֹּחַ עַל־יְדֵי לֵחוֹת הַגּוּף, כִּי הַמֹּחַ הוּא כְּמוֹ נֵר דּוֹלֵק, וְהַלֵּחוֹת שֶׁבַּגּוּף הֵם עוֹלִין לְהַמֹּחַ, וְנַעֲשִׂין שְׁמָנִים אֶל הַמֹּחַ. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַמֹּחִין – עַל־יְדֵי לֵחוֹת וְשַׁמְנוּנִית הַגּוּף. עַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁמַּכְנִיעִין תַּאֲווֹת נִאוּף, וְאֵין יוֹצְאִין לֵחוֹת וְשַׁמְנוּנִית הַגּוּף לַחוּץ, עַל־יְדֵי־זֶה עוֹלִין הַלֵּחוֹת אֶל הַמֹּחַ וְנַעֲשֶׂה שְׁמָנִים, שֶׁזֶּה עִקַּר הַמֹּחִין. עַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַמָּגִנִּים הַנַּ”ל, שֶׁמַּכְנִיעִין תַּאֲוָה זוֹ, עַל־כֵּן הֵם עוֹשִׂין עַל־יְדֵי־זֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין, מֹחִין, כַּנַּ”ל, כִּי הֵם מַעֲלִין לֵחוֹת הַגּוּף מִבְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ, וְעוֹשִׂין מִזֶּה מֹחִין, בְּחִינַת תְּפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, וְעַל־כֵּן נִקְרְאוּ הַתְּפִלִּין יְקָר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה טז:): וִיקָר – אֵלּוּ תְּפִלִּין, כִּי הַתְּפִלִּין נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי תִּקּוּן תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהִיא בְּחִינַת: אֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד, כַּנַּ”ל. וְעַל־כֵּן נִקְרָאִין הַתְּפִלִּין פְּאֵר, כִּי נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַגַּאֲוָה וְהַהִתְפָּאֲרוּת, שֶׁמְּבִיאִין הַגֵּרִים כַּנַּ”ל.
וְזֶה בְּחִינַת (שמות ג): וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה – מֹשֶׁה הוּא הַדַּעַת, בְּחִינַת מֹחִין, תְּפִלִּין, הוּא רוֹעֶה דִּקְדֻשָּׁה, הֶפֶךְ רוֹעֵה זוֹנוֹת (משלי כט). וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעָה רוֹעִים דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת מֹשֶׁה הָיָה רוֹעֶה, בְּחִינַת תְּפִלִּין, שִׁין שֶׁל שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, שִׁין שֶׁל אַרְבָּעָה רָאשִׁים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה רוֹעִים הַנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת שַׁדַּי שֶׁל תְּפִלִּין, זֶה בְּחִינַת הַצִּמְצוּם, שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְצַמְצֵם אֶת מֹחוֹ וְשִׂכְלוֹ, שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ אֶת הַמֹּחַ לָצֵאת חוּץ לַגְּבוּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְשׁוֹטֵט הַמֹּחַ בַּמֶּה שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, בִּבְחִינַת (חגיגה יג): בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ, בִּמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שַׁדַּי, בְּחִינַת צִמְצוּם, כִּי שַׁדַּי – שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלֹקוּתוֹ לְכָל בְּרִיָּה (כמובא בפירש”י פ’ לך), הַיְנוּ שֶׁכָּל בְּרִיָּה יֵשׁ לוֹ דַּי וּגְבוּל בֶּאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאָסוּר לוֹ לֵילֵךְ בְּשִׂכְלוֹ כִּי־אִם עַד הַגְּבוּל, לֹא יוֹתֵר, כִּי כָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ גְּבוּל וְצִמְצוּם בְּשִׂכְלוֹ לְפִי עֶרְכּוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ בִּקְדֻשָּׁה אָסוּר לוֹ לָצֵאת חוּץ לַגְּבוּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ, בְּחִינַת: בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ וְכוּ’, בְּחִינַת (שמות יט): פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה’ לִרְאוֹת וְכוּ’*. וְזֶה בְּחִינַת (שם לג): וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר, הַנֶּאֱמָר בְּמֹשֶׁה בְּעֵת שֶׁזָּכָה לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג מַה שֶּׁהִשִּׂיג, הַיְנוּ שֶׁהִבְטִיחוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהָגֵן עָלָיו, שֶׁיִּהְיֶה נִסְתָּר בְּנִקְרַת הַצּוּר, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת צִמְצוּם, שֶׁלֹּא יֵצֵא הַמֹּחַ לְשׁוֹטֵט חוּץ לַגְּבוּל שֶׁהָיָה לוֹ:
*פי כל אחד ואחד יש לו גבול וצמצום בידיעת אלקותו, לפי ערכו ומדרגתו כי מה שנחשב להקטן במעלה בחינת במופלא ממנו שהוא למעלה ממדרגתו, וצריך לצמצם שכלו שם זה אצלו בחינת במופלא ממנו והאדם הגדול ממנו במעלה הגבוה הוא יכול להשיג זאת רק שהוא יש לו צמצום וגבול אחר גבוה ממנו ששם הוא צריך לצמצם שכלו וכן אדם הגבוה עוד יותר גם זה אינו נחשב אצלו בחינת במופלא ממנו רק שיש לו צמצום וגבול גבוה עוד יותר וכן בכל אדם ואדם לפי מדרגתו נמצא שלכל אדם וכל בריה יש לו צמצום וגבול מיוחד בהשגת אלקותו יתברך לפי מדרגתו שעד זה הגבול מותר לרדוף מחשבתו להשיג ממנו יתברך, לא יותר וזה בחינת שדי, שדרז"ל שיש די באלקותו לכל בריה היינו שכל בריה ובריה יש לו די וגבול וצמצום באלקותו היינו בידיעת אלקותו היינו שכל בריה ובריה יש לו די וצמצום וגבול מיוחד בפני עצמו בידיעת אלקותו כפי מדרגתו וזהו שיש די באלקותו לכל בריה