מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לִתֵּן בְּרָכָה לְהָאִישׁ הַמֵּבִיא הַמַּשְׁקֶה לְהָאוֹרְחִים אוֹ עַל הַחֲתֻנָּה וְכַיּוֹצֵא, (הַיְנוּ כְּשֶׁנּוֹשְׂאִין יַיִן אוֹ דְּבַשׁ לְאוֹרְחִים אוֹ עַל חֲתֻנָּה, אֲזַי נוֹהֲגִין לִתֵּן מִן הַמַּשְׁקֶה לְהַשָּׁלִיחַ הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמַּשְׁקֶה, לַעֲשׂוֹת בְּרָכָה) הוּא עַל־פִּי מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (פקודי דף רמב.), שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהֵם נִשָּׂאִים וְנוֹשְׂאִים, וְחוֹשֵׁב שָׁם כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהֵם נִשָּׂאִים, דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתָם, וּבֶאֱמֶת אֵלּוּ הַדְּבָרִים הֵם נוֹשְׂאִים, כְּגוֹן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁהִיא נִשֵּׂאת וְנוֹשֵׂאת, וְכֵן הָאָרוֹן, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ וְהוּא נָשָׂא אֶת נוֹשְׂאָיו וְכוּ’. וְזֶה בְּחִינַת בְּרָכָה שֶׁנּוֹתְנִין כַּנַּ”ל, כִּי “בְּרָכָה” – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: כִּ’י ר’וּחַ הַ’חַיָּה בָּ’אוֹפַנִּים (יחזקאל א), בְּחִינַת נִשֵּׂאת וְנוֹשֵׂאת, כִּי הָאוֹפַנִּים נוֹשְׂאִים הַחַיּוֹת, וְהַחַיּוֹת נוֹשְׂאִים אוֹתָם, כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים, וְכֵן הוּא כָּל הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁהָאוֹפַנִּים נוֹשְׂאִים אֶת הַחַיּוֹת, וְהַחַיּוֹת אֶת הַמֶּרְכָּבָה, וּבֶאֱמֶת הַמֶּרְכָּבָה נוֹשֵׂאת הַכֹּל, וְעַל־כֵּן זֶה שֶׁנּוֹשֵׂא אֶת הַמַּשְׁקֶה נוֹתְנִין לוֹ בְּרָכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת: כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים, בְּחִינַת נוֹשֵׂא וְנִשָּׂא, כִּי הוּא נוֹשֵׂא אֶת הַמַּשְׁקֶה, וְעַתָּה הַמַּשְׁקֶה מְנַשֵּׂא אוֹתוֹ. (אוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה מִזֶּה שְׁבָרִים, כִּי הַמַּשְׁקֶה הוּא מְכַבֶּה וְגַם מְחַמֶּמֶת קְצָת – וְלֹא בֵּאֵר הַדָּבָר הַזֶּה כְּלָל):