יג.

צָרִיךְ לֵידַע קֹדֶם לִמּוּדוֹ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב לִלְמֹד - הַצַּדִּיק שֶׁבְּגַן עֵדֶן צַיֵּת לְקָלֵיהּ, וּצְרִיכִין לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִם הַתַּנָּא אוֹ הַצַּדִּיק שֶׁחִדֵּשׁ וְגִלָּה זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד, וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה נְשִׁיקִין, בְּחִינַת הִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, וְגוֹרֵם תַּעֲנוּג גָּדוֹל לְהַתַּנָּא. וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה, לְחַדֵּשׁ יָמָיו שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ. וְכָל זֶה כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, כְּדֵי לְקַיֵּים מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְלִזְכּוֹת לְקִיּוּם הַתּוֹרָה עַל יְדֵי זֶה; אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד רַק שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה נִקְרָא לַמְדָן וְכַיּוֹצֵא, אֲזַי נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ, וּבְוַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ עִם רוּחַ הַתַּנָּא, וְעַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ רוֹאֶה הָאֱמֶת, וְנַעֲשֶׂה שׂוֹנֵא וְחוֹלֵק עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הִיא בְּגָלוּת בְּפֶה הַלַּמְדָן: (תורה י”ב אות א’)