מג.

עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה יְכוֹלִין לְהוֹכִיחַ אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ; אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁצָּרִיךְ לָהֶם, וְגַם אֵינָם אֶצְלוֹ לְהוֹכִיחָם, אַף עַל פִּי כֵן עַל יְדֵי שֶׁהוּא לוֹמֵד וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה שׁוֹמְעִים הָרְחוֹקִים אֶת קוֹל הַכְּרוּז שֶׁל הַתּוֹרָה. כִּי הַתּוֹרָה מַכְרֶזֶת וְצוֹעֶקֶת וּמוֹכִיחָה תָּמִיד, וְקוֹרֵאת וְאוֹמֶרֶת: “עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְכוּ’”, רַק שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין קוֹל הַכְּרוּז שֶׁל הַתּוֹרָה, מֵרִבּוּי הַהַסְתָּרוֹת עַל יְדֵי רִבּוּי הָעֲווֹנוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן; כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר עַתָּה מֵאִתָּנוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בִּבְחִינַת ‘הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה’, בִּבְחִינַת “וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר”. אֲבָל עַל יְדֵי שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה מְגַלִּין הַהַסְתָּרוֹת, עַד שֶׁפּוֹעֲלִין שֶׁגַּם הָרְחוֹקִים מְאֹד יִשְׁמְעוּ קוֹל הַכְּרוּז וְהַתּוֹכָחָה שֶׁל הַתּוֹרָה, עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ כֻּלָּם אֶל ה’: (תורה נ”ו אות ג’)